العربية بعد العبرية
החיים בצל הפחד והאיום המתמשך הפכו לשגרה בחברה הערבית. הפשיעה והאלימות מחלחלות לכל חלקי החברה ומכרסמות בתחושת הביטחון האישי של כל אחת ואחד מאיתנו. התופעה לא זוכה לתשומת לב מספקת מצד החברה הישראלית או להתייחסות כסוגיה הדחופה, המורכבת והכואבת שהיא.
בעשר השנים האחרונות שילמו בחייהם יותר מ-1511 נרצחים ונרצחות (לפי נתוני דשבורד "ראסד"), ואילו אחוזי הפענוח עומדים על כ-15% בלבד. עבור רבים מאיתנו, לא מדובר באירוע חדשותי אלא במציאות יומיומית שחודרת אל המרחב האישי, המשפחתי והקהילתי: ירי ברחובות שבהם אנו הולכים עם ילדינו, פגיעה בחפים מפשע שהם חברינו ובני משפחותינו, ונזק לכל מרכיבי הקהילה. כמעט לכל אחת ואחד יש קרוב משפחה, חבר, שכן, תלמיד, מכר או עמית שנפגע באופן ישיר או עקיף מאלימות.
אולם אין מדובר רק באלימות גלויה. במשך שנים הלכה והתגבשה מציאות של הזנחה, אפליה, תשתיות לקויות, מחסור בהשקעה ציבורית ושחיקה במנגנוני ההגנה והאמון הציבורי. לחללים האלו נכנסו ארגוני הפשיעה בחברה הערבית, והחלו לבנות מערכת משילות מקבילה לזו של המדינה. באמצעות שליטה במוקדי כוח, בכלכלה המקומית, במכרזים, בפתרון סכסוכים ולעיתים אף במתן שירותים בסיסיים, הם הפכו לחלק מרכזי בחיי היומיום של האזרחים הערבים. הם מעורבים בפינוי פסולת, מספקים "ביטחון" לעסקים באמצעות סחיטה באיומים (פרוטקשן), מעניקים הלוואות בשוק האפור, ובחלק מהרשויות אף מפעילים תוכניות "גפן". ככל שאחיזתם מתרחבת, כך מתעצמות גם תחושות הייאוש וחוסר האונים.

בחירת המנדליסט להקדיש את הפרסום הנוכחי לנושא הפשיעה והאלימות בחברה הערבית אינה נובעת רק מחומרת התופעה והיקפה, אלא מתוך הכרה שלא מדובר באתגר של החברה הערבית לבדה, אלא באתגר של כלל החברה הישראלית. זהו אתגר לאומי, מנהיגותי ואזרחי מהמעלה הראשונה וככזה הוא מהווה מבחן למוסדות המדינה ולחברה האזרחית כולה.
הפרסום הנוכחי מבקש לשים זרקור על מי שפועלים בתוך המציאות הזו ולא מוותרים – בוגרות ובוגרי מנדל. אנשי ונשות חינוך, עובדי ציבור, פעילים קהילתיים ונשות טיפול. נשים ואנשים שבוחרים מדי יום לא לוותר, אלא להמשיך לפעול מתוך מחויבות עמוקה ותחושת שליחות כלפי הסובבים אותם.
הקריאה בפרסום זה, על קולותיו השונים, מבהירה כי אין פתרון קסם ואין גורם יחיד שיכול להתמודד לבדו עם היקף האתגר ומורכבותו. המאבק בפשיעה דורש מערכת שלמה: קהילה, הנהגה מקומית, מערכת חינוך, מוסדות מדינה, פילנתרופיה, מחקר, תקשורת וחברה אזרחית. הוא דורש גם יכולת להחזיק בו־זמנית כאב עמוק לצד תקווה ואמונה בשינוי שניתן לייצר.

בתוך כך, אנו מבקשים להפנות קריאה לקהילת בוגרות ובוגרי מנדל – יהודים וערבים כאחד. בקהילת מנדל טמונה עוצמה רבה, רבים מבוגרי ובוגרות מנדל נמצאים כיום בעמדות השפעה וצמתים של קבלת החלטות. הכרה באחריות המשותפת שלנו לצד פעולה מערכתית, יוכלו לסייע רבות בהתמודדות עם התופעה.
הפרסום הזה מופיע בעברית ובערבית, מתוך אמונה כי השפה הערבית היא חלק בלתי נפרד מהמרחב שבו אנחנו חיים, וכי הנכחת השפה אינה עניין טכני או סמלי בלבד. התרגום לערבית הוא בעינינו צעד ראשון ומהותי בהכרה בחברה הערבית, בזהותה ובסוגיות המעסיקות אותה. לדעתנו, לשפה יש כוח לשנות מציאות, היא מחזקת תחושת שייכות ובונה גשרים של הבנה ושותפות. זוהי, אם כן, עמדה ערכית ומסר ברור שלפיהם המאבק למען ביטחון, צדק וכבוד צריך להיאמר ולהישמע בכל השפות המדוברות במקום.
פרויקט המנדליסט בנושא הפשיעה בחברה הערבית, לעיונכם:
הפשיעה בחברה הערבית היא מבחן לחברה הישראלית כולה – ראויה חנדקלו, מייסדת מרכז אילאף, מסבירה כיצד הפשיעה המאורגנת הפכה ממנגנון שוליים למציאות שמעצבת את חיי היומיום בחברה הערבית, וכיצד ארגוני הפשיעה מנצלים את הלקונה בתחושת השייכות של בני הנוער.
המאבק בפשיעה מתחיל בנתונים – סמיחה אידריס מובילה את דשבורד "ראסד" – מאגר מידע חדש שמבקש להפוך נתונים על פשיעה ואלימות לכלי עבודה שישמש רשויות מקומיות, ארגונים ואנשי מקצוע.
שלום האומה כשלום נשותיה – סמאח סלאימה כותבת על רצח נשים בחברה הערבית, על הנשק שמציף את המרחב הביתי, ועל המחיר שמשלמות נשים וילדים במציאות של הזנחה ממסדית ואלימות מתמשכת.
על הזכות לחיות בביטחון – ארבעה בוגרי ובוגרות מנדל – לילה סואעד, עלאא איוב, חליל חמדי ורדא ג'אבר – חושפים טפח מעבודתם היומיומית למול הפשיעה הגואה וההפקרה של החברה הערבית, ועל הניסיון לבנות חוסן, אמון ותקווה בתוך מציאות כואבת.
גם באום בטין יש אמנות – שאדיה קדח חמאמדה ורז גלוזמן מספרים על הקמת גלריה לאמנות בכפר הבדואי אום בטין – מקום שמבקש לערער סטריאוטיפים, ליצור מרחב של שייכות וגאווה, ולהתעקש על תרבות ואמנות גם מתוך מציאות של מחסור והדרה.
יום בשבוע של מרעי קתנאני – בין קבוצות גישור, סיירות מתנדבים ועבודה עם אימהות שכולות, מרעי קתנאני מנסה לבנות ברהט עוד מרחבים של שייכות ותקווה. "ילד שמנגן," הוא מאמין, "לא יחזיק נשק ביד השנייה".
תווי פנים | שרף חסאן – הכירו את ד"ר שרף חסאן, ראש החוג לסוציולוגיה במכללת אורנים, בוגר בית הספר למנהיגות חינוכית, מחזור כ"ח
**
أصبحت الحياة في ظلّ الخوف والتهديد المستمر واقعاً يوميا لدى المجتمع العربيّ. تتسلّل الجريمة والعنف إلى جميع مناحي حياة المجتمع، وتقوّض شعور كل واحدةٍ وواحدٍ منّا بالأمان الشخصيّ. ومع ذلك، لا تحظى هذه الظاهرة بالاهتمام الكافي من قبل المجتمع الإسرائيليّ، رغم كونها قضيّة ملحّة، معقّدة ومؤلمة.
خلال السنوات العشر الأخيرة، دفع أكثر من 1511 ضحيّة من الرجال والنساء حياتهم ثمناً لهذه الظاهرة (بحسب معطيات "راصد")، بينما لا تتجاوز نسبة حل الجرائم 15%. بالنسبة للكثيرين منّا، لا يدور الحديث عن حدثٍ إخباريّ عابرٍ، بل عن واقعٍ يوميّ مرير يخترق الحيّز الشخصيّ والعائليّ والمجتمعيّ: إطلاق نارٍ في الشوارع التي نسير فيها مع أطفالنا، إصابة أبرياء وهم أصدقاؤنا وأفراد عائلاتنا، وإلحاق الأذى بجميع مكوّنات المجتمع. يكاد لا يخلو بيت من قريب، أو صديق، أو جار، أو طالب، أو زميل تضرّر بشكل مباشر أو غير مباشر من العنف والجريمة,.
لكن الأمر لا يقتصر على العنف الظاهر فحسب. فعلى مدار سنوات، تبلورت حالة من الإهمال والتمييز من قبل مؤسّسات الدولة، وضعف البنى التحتيّة، ونقص الاستثمار العام، وتآكل منظومات الحمايّة وثقة الناس بها. وقد استغلت المنظمات الإجراميّة هذه الثغرات في المجتمع العربيّ، وبدأت ببناء منظومة حُكم موازيّة لتلك التابعة للدولة. من خلال السيطرة على مراكز القوة، والاقتصاد المحليّ، والمناقصات، وحل النزاعات، وأحياناً حتى توفير الخدمات الأساسيّة للناس، أصبحت هذه المنظمات جزءاً مركزياً من الحياة اليوميّة للمواطنين العرب. فهي مسيطرة على جمع النفايات، وتوفّر "الحماية للمصالح التجاريّة عبر الابتزاز وفرض الأتاوة (الخاوة)، وتمنح القروض بمنظومة السوق السوداء، وفي بعض السلطات المحلية تسيّطر على عمليات تفعيل أطر ونشاطات تربويّة لا منهجيّة. وكلما توسّع نفوذها، تفاقمت مشاعر اليأس والعجز لدى الناس.
إن اختيار "المندليست" تخصيص هذا الإصدار لموضوع الجريمة والعنف الخطير في المجتمع العربيّ لا ينبع من خطورة الظاهرة واتساع نطاقها فقط، بل من الإدراك أنّ هذا التحدي لا يقتصر على المجتمع العربيّ وحده، بل تحدٍّ يشمل المجتمع الإسرائيليّ كله. إنّه تحدٍّ قومي ومدنيّ، واجتماعيّ، وتربويّ ومجتمعيّ من الدرجة الأولى، ويُمثّل اختباراً لمؤسسات الدولة وللمجتمع المدنيّ بأكمله.
يسعى هذا الإصدار إلى تسليط الضوء على أولئك الذين يعملون داخل هذا الواقع الصعب : خريجات وخريجو برنامج مندل. مربّون ومربّيات، وموظفو جمهور، وناشطون وناشطات، ومختصون في القانون، وإعلاميون، ومعالِجات ومعالجون. نساء ورجال يختارون عدم الاستسلام، بل يواصلون العمل بدافع التزامٍ عميقٍ وإحساسٍ بالرسالة تجاه من حولهم.
تُظهر قراءة هذا الإصدار، بما يحمله من أصواتٍ وتجارب مختلفة، أنّه لا يوجد حلّ سحريّ ولا تستطيع جهة بمفردها مواجهة حجم هذا التحدّي وتعقيداته. إنّ مكافحة الجريمة تتطلّب منظومة متكاملة: المجتمع المحليّ، والقيادة، وجهاز التربيّة والتعليم، ومؤسسات الدولة، والمنظمات الخيريّة، إلى جانب معاهد الأبحاث، والإعلام، والمجتمع المدنيّ. كما تتطلّب القدرة على تحمل الألم العميق، إلى جانب الأمل والإيمان بإمكانيّة إحداث التغيير.
وفي هذا السياق، نوجّه نداءً إلى مجتمع خريجات وخريجي مندل، يهوداً وعرباً على حدٍ سواء: في مجتمع مندل تكمن قوة كبيرة، إذ يشغل العديد من الخريجات والخريجين اليوم مناصب ذات تأثيرً ويعملون في مراكز اتخاذ القرار. إنّ الاعتراف بمسؤوليتنا المشتركة، إلى جانب العمل المنهجيّ والمؤسساتيّ، يمكن أن يساهم بشكلٍ كبيرٍ في مواجهة هذه الظاهرة.
يصدر هذا المنشور باللغتين العبريّة والعربيّة، انطلاقاً من إيماننا بأن العربيّة هي جزء أصيل من هذا الحيّز الذي نعيش فيه، وأن حضور اللغة ليس مسألة تقنيّة أو شكليّة. إن إتاحة هذا الإصدار باللغة العربيّة تُعدّ خطوة أولى وأساسيّة في الاعتراف بالمجتمع العربيّ، وبهويته، والقضايا التي تشغله. نحن نؤمن بأن للغة قدرةً على تغيير الواقع؛ فهي تعزّز الشعور بالانتماء، وتبني جسور التفاهم والشراكة. ومن هذا المنطلق، فإنها تمثّل أيضاً موقفاً قيميّا ورسالةً واضحةً مفادها أن النضال من أجل الأمن والعدالة والكرامة يجب أن يُقال ويُسمع بكل اللغات الحاضرة في هذا المكان.