השאלון עם הילה בר-גל שורץ

מיד לאחר שסיימתי את תוכנית מנדל, יצאתי עם "המיזם המנדלי" שלי לדרך והקמתי את YOUTURN – עמותה לשילוב אסירים משוחררים בחברה. השלב הראשון היה בניית התשתית המבוססת על העקרון "הסוד טמון באנשים". יצרתי שיתופי פעולה, הקמתי ועד מנהל, איתרתי מנטורים לליווי אסירים ולאחר מכן הכשרתי אותם למשימה הכל כך מאתגרת הזו. משמח אותי מאוד שלפרויקט הזה יש חותם מנדלי כל כך עמוק, כי מרבית אנשי YOUTURN הם אנשי מנדל – בוגרים ואנשי סגל. 
השלב השני היה פיילוט מרעיון למעשה. האתגר הוכפל לאחר שחודש מתחילת הפיילוט פרצה הקורונה לחיינו. תוך כדי הדרך, נוכחנו לדעת עד כמה לא הבנו את מורכבותו של הנושא כשיצאנו לדרך. גילינו שהשילוב הלוקה בחסר של אסירים בחברה בישראל הוא מלאכה טעונה ומאתגרת עד מאוד. 

הבנו, שהמוטיבציה לשינוי בקרב אוכלוסיית האסירים היא מושג פריבילגי. ההתמודדות בחיים שאחרי השחרור מהכלא היא כל כך תובענית, עד כי לעיתים קרובות המוטיבציה היא לחזור לכלא, אל המקום הבטוח "שיקבל אותי כמו שאני". עוד הבנו, שכל המנגנונים שאמורים לסייע – משפחה, תעסוקה, מוסדות ציבוריים ועוד – לעתים מהווים מכשול יותר ממקפצה. התובנות הללו הלכו איתנו לשלב של הדיוק אסטרטגי שבו נפל לנו האסימון: עיקר האתגר בשילוב האסירים הוא בשינוי התפיסה החברתית שנוגעת ליכולת ההכלה והקבלה של האסיר המשוחרר. 

כאן באה לעזרתנו גישת ה-U שבאמצעותה הרחבנו את הפעילות שלנו לשלושה צירים נוספים. מאז, עבודתנו מתמקדת בארבעה צירים: 1. ליווי האסירים במהלך המורכב של הסתגלות לחיים האזרחיים, 2. הסברה, 3. הכשרת צוותים מקצועיים, ו-4. פעולות לשינוי מדיניות. 

שנת 2022 הוקדשה להוצאת התובנות לפעולה. זו הייתה שנה גדושה של עשייה, התפתחות וכאמור – דיוק. זו הייתה שנה שבה נפגשנו עם כ-2000 א.נשים במסגרת הרצאות, שנה שבה זכינו במכרז של שב"ס להכשרת צוותי התיקון להכנה לשחרור, שנה שבה הבנו עד כמה יש לפעול על מנת לייצר מדיניות מותאמת לשילובם של אסירים (פיקוח על השילוב ותמרוץ מקומות תעסוקה להעסקת אסירים משוחררים). היום, בתחילת 2023, עם הפנים קדימה, אנחנו פועלים להמשיך את העשייה ולשכלל את המהלכים שלנו לשינוי חברתי בשילוב אסירים המושתת על פתיחות, סובלנות, קבלה והכלה.

לאחר כחמש שנים של עשייה ודיוק, הצלחנו לבנות את היסודות ומכאן האתגר המרכזי הוא: "בניית הקומה השנייה"- להמשיך ולפתח את כל אחד מצירי הפעולה ובמקביל לשמר את הקיים. היום אנחנו מבינים שזה לא כל כך פשוט, כפי שאולי לעיתים זה עשוי להיראות למתבוננים מהצד. היומיום מציף אתגרים, ועל פי רוב הצלחה אחת היא תוצר של קשיים מרובים, מהמורות, ולעיתים גם כשלונות.

שיר שמלווה אותי בשנים האחרונות הוא "מה שיהיה יהיה"- התקווה 6.
אני רואה שוב את הרגע, מדמיינת אותו היטב
נושמת עמוק עד הנפש
סוגרת את הפרטים האחרונים של הפרק
ובעין דמעה של הרגש
יש כל כך הרבה תמונות ניצחון
ומעט מדי כשלונות מפוארים
האש שבי עולה עולה גבוה
בעוד כולם לידי מסתכלים
אני יוצאת עם התקוות לנצח.

סבתא שלי, גולדה קרס לבית איגל. לפני 8 שנים נפרדנו, לאחר שחייתה בינינו 92 שנים. סבתי ניצולת השואה שהצליחה להציל את משפחתה בתופת של ייסורים ואובדנים הייתה אדם צנוע שחי חיים של נתינה, משולבים בתבונה ואומץ. המשפט שעליו היא גידלה אותנו היה: "אדם חזק מברזל. ברזל אפשר לכופף את האדם לא".
פגישה איתה הייתה תמיד השראה והטענה לכוחות, חוזק ואמונה. אני מתגעגעת.

הילדים שלי. ההבנה שמגיע להם לחיות במדינה מוסרית ואיתנה מהווה את מקור ההנעה שלי והם מהווים עבורי מגדלור לכל מהלך, עשייה והנעה.

קללללל... איטלקית. השפה שנשמעת כמו מנגינה, מסמלת עבורי את התרבות שמשלבת פשטות, מסורות ואיכות. ההקשבה לשפה זו מפעילה אצלי את כל החושים האפשריים. לפני שנה זכיתי ללמוד איטלקית במשך 52 שבועות רצופים. גילוי נאות: אני פחות מצליחה ליישם, אך לגמרי נהנית מהקסם. 

מצב המדינה שלנו. ימים אלו קשים מנשוא. אין לנו מדינה אחרת ואין לנו את הפריבלגיה לוותר על ערכים של דמוקרטיה ובתוכם חוזק חברתי המבוסס על קבלה, פתיחות וסובלנות.

שאלה זו מעסיקה אותי ביומיום, ומתוך ההבנה שזו המחויבות שלנו כלפיהם, אני פועלת. הייתי רוצה להוריש להם חוסן, אמונה והבנה שהפתרון האולטימטיבי לכל פער או קונפליקט, מבוסס קודם כל על שיחה והקשבה.

תמיד קוראת ספרים מנייר, אין תחליף למגע, לריח, לעלעול בדפים. הספר האחרון שקראתי הוא "עד שאינשטיין בא" של שרה אהרוני. זו הצצה לסיפורו של הגאון הנודע, ההתמודדויות שלו, אהבותיו, האמונות וכל אותם דברים שמעבר לתורת היחסות, ושהביאו לעולם כל כך רבה משפטים מעוררי השראה.

מחוות האהבה הכי משמעותית מבחינתי היא הקפה של הבוקר עם בעלי, שמשלח את שנינו בכל יום לעולם עם הרבה כוח וויטליות.