בועה ערכית או אנרכיה חינוכית

1.     הַשְׁקָטָה, גְּרִימָה לִשְׁתִיקָה. למשל: "הַשְׁתָּקַת הַמִּתְוַכְּחִים עַל יְדֵי הַיּוֹשֵׁב רֹאשׁ".
2.     הַעֲלָמָה, טִשְׁטוּשׁ שֶׁל מַשֶּׁהוּ.  למשל: "לַמְרוֹת הַהַשְׁתָּקָה מִתּוֹךְ קִנְאָה מִצַּד הָעִתּוֹנִים הָעִבְרִיִּים, הִתְפַּשֵּׁט 'הַשַּׁחַר"
(מתוך מילון אוקספורד)

לכאורה, הדבר האחרון המגדיר את אופי הימים האחרונים במדינת ישראל הוא שקט. מהלכי החקיקה שממשלת הימין שנבחרה לאחרונה מקדמת, מביאים לאי שקט פוליטי אזרחי וכלכלי. לצד רבבות אזרחים מסקטורים שונים במדינה שיוצאים לרחובות למחות על מהלכי החקיקה שאותם הם מגדירים כהפיכה שלטונית וכסכנה ממשית לדמוקרטיה, קיימים רבבות אחרים שבחרו בממשלה הנוכחית ואשר מאמינים שיש לקדם את הרפורמה בבתי המשפט גם במחיר של אי שקט, תוך המשך מתן גיבוי למהלכי החקיקה.

גם קבוצות הוואטסאפ רוחשות וגועשות בימים אלה. הארועים המתרחשים מזמנים עשרות רבות של הודעות בקבוצות מקצועיות, ופתיחת קבוצות נוספות שבהן מבקשים משתתפים רבים לקיים דיון שיח ואף הצעות לדרכי פעולה ביחס לארועים הפוליטיים. לצד רצון לגיטימי של חלק מהמשתתפים להפריד נושאית בין קבוצות שמטרתם ליבון נושאים אקטואליים מדיון "מקצועי" פרופר, יש רבים שמאמינים שהמצב כיום חמור דיו על מנת להצדיק דיון, נסער ככל שיהיה, בייחוד בקבוצות שבהן חברים נשות ואנשי חינוך, האמונים על חינוכם של בני ובנות נוער.

במסגרת רצף הארועים הבלתי מסתיים, פורסם השבוע כי עבודתו של מורה במרכז לתלמידים מחוננים בראשון לציון הופסקה לאחר שדיבר עם תלמידים על ההפיכה המשטרית. מבלי להכנס לפרטי המקרה המדובר, זו לא הפעם הראשונה שבה משרתו של מורה מאוימת כתוצאה מכך שהוא בוחר להתייחס לתכנים פוליטיים בבית הספר. זכורה לבטח פרשת המורה אדם ורטה משנת 2014, מורה לשעבר בבית ספר אורט קרית טבעון שזומן לשימוע טרם פיטורים עקב תלונה של תלמידתו שטענה שהוא משמיע אמירות שמאלניות ואף יוצא נגד המדינה בשיעוריו. ורטה בסופו של דבר סיים את עבודתו כמורה והשימוע שעבר אף הפך להצגה ולסדרת טלוויזיה עטורת פרסים.

לאחר פרשת אדם ורטה, הקים שר החינוך דאז שי פירון ועדה שתפקידה לבחון את גבולות המותר והאסור בכל הקשור לדיון בסוגיות שנויות במחלוקת וספציפית בהתייחסות בכיתה ובבית הספר לנושאים שנויים במחלוקת וטעונים רגשית המועלים בזירה הציבורית בישראל. הוועדה הגישה את המלצותיה והן הפכו לחוזר מנכ"ל שפורסם ונכנס לתוקף בשנת 2016. הנחיות החוזר עיגנו לראשונה ובאופן מפורש את זכותם ואף את חובתם של אנשי חינוך לדון בסוגיות שנויות במחלוקת תוך הקפדה על סייגים וכללים (כמו, לדוגמא, לא להתיר את כניסתם של גורמים חיצוניים ודוברים שיש בפעילותם בין היתר לעודד גזענות, אפליה, הסתה, קריאה לאלימות, תעמולה מפלגתית). החוזר אף מציין מספר המלצות למנהלים ולמורים כיצד יש לנהוג, תוך התייחסות מפורשת לזכותם של מורים גם להבעת עמדותיהם האישיות והבעת ביקורת אך תוך שמירה על איזון והימנעות משלילת קיומה של המדינה כמדינה יהודית ודמוקרטית.

מאז הפצת החוזר חלפו שש שנים, והיום אנו במרכזה של סערה לאומית ומציאות מורכבת. מצד אחד אנשי חינוך רבים חשים צורך ואף חובה להתייחס בכיתות לצוק העיתים ולנושאים המסעירים כיום את החברה הישראלית, ומאידך – רבים מהם חוששים להתייחס לכך בבתי הספר משום שברור להם שהרוח המנשבת ממשרד החינוך אינה מעודדת כלל ועיקר את אנשי החינוך לעסוק בכך. כוונות שר החינוך, יואב קיש, ומנכ"ל משרדו, אסף צלאל, אינן משתמעות לשתי פנים. אחד מצעדיו הראשונים של שר החינוך בא לידי ביטוי בהודעתו שאין אישור לאף גורם פוליטי להכנס לשטחי מוסדות השייכים למשרד החינוך ללא אישור לשכת השר. אף כי ההנחייה עומדת בניגוד לחוזר המנכ"ל שהוזכר, שר החינוך הצדיק את ההנחייה בכך שמטרתה למנוע הפיכת מוסדות החינוך לזירה פוליטית מימין ומשמאל, ועל מנת לשמור על התדמית הציבורית הנייטרלית של מוסדות החינוך ועובדיהם.

בחודש שעבר, מנכ"ל משרד החינוך נזף במנהל תיכון עירוני ד' בתל אביב, אורי לס, משום שקרא להפגין "בעד הדמוקרטיה המהותית, בעד זכויות הפרט וזכויות המיעוט ונגד עריצות הרוב". במכתב ששלח מנכ"ל משרד החינוך נכתב כי דבריו של לס מנוגדים לחוזרי מנכ"ל שלפיהם "עובדי ההוראה צריכים לשמור על חזות ניטרלית שאינה משועבדת להשקפה ולעמדה פוליטית מוגדרת". בהודעה מתוקנת שהפיץ לס לאחר מכן, הוא השמיט את הביטוי "עריצות הרוב". בהמשך, משרד החינוך הפיץ מכתבי תזכורת למנהלי בתי הספר ברחבי הארץ שבהם הדגיש כי התכנסויות פוליטיות ועידוד הפגנות בשעות הלימודים מנוגדים להוראות חוזר מנכ"ל. במכתבי התזכורת נאמר כי לאחרונה נודע על כמה מקרים שבהם עובדי הוראה ארגנו הפגנות והשמיעו "התבטאויות פוליטיות קיצוניות אשר חורגות מגבולות חופש הביטוי".

השבוע שלח מנכ"ל משרד החינוך מכתב נוסף בתפוצה רחבה לכלל עובדי מערכת החינוך תחת הכותרת "אני המורה בשער". במכתב מביע מנכ"ל המשרד את גאוותו במורים ומציין: "אתם הניצבים בשער שומרים על הילדים בבועה הערכית, הממלכתית והמאוזנת, לה הם זקוקים יותר מכל בעת הזו". בפועל, המסר שמקבלים נשות ואנשי החינוך ממשרד החינוך והעומד בראשו הוא ברור, מסר של השתקה. הם אף מחוזקים על כך שהם מצליחים לשמור על נייטראליות בימים שבהם ציבור לא מבוטל במדינה חש שמתרחשת הפיכה שלטונית ושהשלטון הדמוקרטי בסכנה.  

מילים אלה נכתבות במסגרת טור דעות של המנדליסט, אך בניגוד לבמה זו שבה עדיין לגיטימי להביע עמדה אישית ולנמק אותה, מתחזקת התחושה כי זכות לגיטימית זו הולכת ונמנעת מנשות ואנשי החינוך בישראל. קברניטי משרד החינוך מובילים מסר של השתקה והפחדה במקום כזה המעודד חופש, הבעת עמדה וחינוך למי שאנחנו מופקדים על חינוכם. הם מנסים לקבע עמדה ערכית שלפיה הבעת עמדה של אנשי חינוך תוביל לאנרכיה וכמוה כבגידה במדינה. על כל אחד ואחת מאיתנו כאנשים העוסקים ומקדמים חינוך בישראל לשאול את עצמנו האם זו המציאות החינוכית והדמוקרטית שבה אנו רוצים לחיות, ומה יש ביכולתנו לעשות על מנת לתרום לשינויה של מציאות זו.