תווי פנים

קווים לדמותה של יעל הורביץ

מנהלת פיתוח משאבים בקיבוץ עין השלושה, חברת קהילת "בארות" בבאר שבע. נשואה למרדכי ואימא של בניה, בארי, שוהם וראם. בוגרת מחזור ד' של תוכנית מנדל למנהיגות בנגב
יעל הורביץ קווים
עין

נקודות עיוורון של אחרים שמצערות אותי – הזכות להתבטא היא חשובה, כמובן, אבל היא לא מבטלת את העובדה שלפעמים עדיף לשתוק כשאין משהו חכם או מועיל להגיד.

פה

הטעם הספרותי והמוזיקלי שלי –יש לי תואר בספרות עברית, אז ספרים תמיד היו חלק חשוב בחיי. לאחרונה אני קוראת הרבה יותר non-fiction, ספרים שמבוססים על תקופות היסטוריות (מלחמת העצמאות האמריקאית, מלכותו של הנרי השמיני באנגליה) וספרים על אנטישמיות, מתוך ניסיון להבין מה שקורה לנו ולעולם אחרי שבעה באוקטובר.

גם מוזיקה היא חלק בלתי נפרד מהחיים שלי, ואפשר להגיד שאת רוב גיל ההתבגרות העברתי בצמוד לרדיו במעקב אובססיבי אחר המצעד השבועי של רשת גימ"ל. הטעם שלי מגוון בקטע חריג וכולל הכל ממחזות זמר וסרטי דיסני, דרך היפ הופ של תחילת שנות האלפיים, וכלה בעידן עמדי וישי ריבו.

מצח

מחשבה שמעסיקה אותי כעת – אני לא בן אדם אופטימי מטבעי, אבל בשמיני לאוקטובר הזכרתי לעצמי שאחרי
הקטסטרופה הנוראית של השואה הקמנו מדינה ומינפנו את האבל למשהו מדהים ומהפכני, אז אני באמת מאמינה שגם מהאסון הזה נשכיל ונצליח למנף את הכאב לעשייה של טוב.

אוזן

משפט ששמעתי בילדות ואני לא יכולה לשכוח – יש המון משפטים כאלו, והרבה מהם הייתי רוצה לשכוח כי הם לאו דווקא משרתים אותי. אני זוכרת המון מכרים וילדים שאמרו לי שאני מדברת יותר מדי, והפחד שיאמרו לי את זה שוב ליווה אותי המון שנים. אני עושה מאמצים עילאיים שהבת שלי לא תיחשף לדיבורים כאלו ומקפידה על זה גם מול הבנים שלי כמה שניתן.

לחי

דברים שמעלים בי חיוך – לבקר בירושלים, והמשפחה שלי כמובן.

אף

משהו טוב לגבי עצמי שכל הזמן היה שם ורק לאחרונה הבחנתי בו – האיש שלי באמצע סבב שלישי של מילואים מתחילת המלחמה. גיליתי במהלך התקופה הזו שאני יותר חזקה ממה שנתתי לעצמי קרדיט בעבר.

גבות

מה מעורר בי תימהון – איך אנשים פריבילגיים ברחבי העולם, שאין להם מושג על מה שקורה בארץ ומעולם אפילו לא ביקרו בה או פגשו ישראלי מימיהם, מרגישים בנוח להפיץ שטויות מסוכנות ושקריות על סמך סרטון פרופגנדה אנטישמי מהרשתות החברתיות.