תווי פנים
קווים לדמותה של אליה קדיש
נקודות עיוורון של אחרים שקשה לי לראות בעולם –
אנשים לא זוכרים שכמעט תמיד בצד השני של הדיון עומד בנאדם בדיוק כמותם, עם תפיסת עולם וערכים. זה הופך את הכל למורכב אבל גם לאנושי. קשה לי גם לראות את העיוורון כלפי יחסי כוח בחברה, בתרבות, בזמן ובמקום, ואת ההשפעה העמוקה שיש לזה על הדרך שבה אנחנו רואים וחווים את העולם.
הטעם המוזיקלי או הספרותי שלי –
אני אוהבת לשמוע ולקרוא הכל, אין לי סגנון מסוים. נהנית ממה שמתאים לי לרגע ולחוויה. אוהבת מאוד את השפה העברית, וכותבים שמצליחים להשתמש בה בצורה מיוחדת.
מחשבה שמעסיקה אותי כעת –
איך מצליחים לייצר כוח של שותפות ובנייה מתוך החורבן? ואיך אפשר לצמוח מתוך מחלוקות בלי לאבד את עצמנו ואת האחר?
משפט ששמעתי בילדותי ואני לא יכולה לשכוח –
אמרו לי: ״תלכי ותפחדי״. אל תתני לפחד להניא אותך מעשייה.
דברים שמעלים בי חיוך –
טבע, רגעים טובים קטנים יומיומיים בין אנשים, שלרוב נעלמים מן העין.
משהו טוב לגבי עצמי שכל הזמן היה שם ורק לאחרונה גיליתי אותו –
את הכוח להתפרק לפעמים' ולאפשר לעצמי להיות חשופה וכואבת.
מעורר בי תימהון –
איך העולם תמיד ממשיך לנוע, לא משנה כמה הכל נראה אבוד.