דני גיגי מריץ את יהודה מימרן לתפקיד שר החינוך
למה בחרת דווקא ביהודה לתפקיד שר החינוך?
מכיוון שבשלה העת שאיש חינוך יכהן בתפקיד. יהודה הוא קודם כול איש חינוך. לא רק אדם שעוסק בחינוך, אלא אדם שחושב חינוך, חוקר חינוך ומקדיש שנים לשאלה מה אנחנו רוצים שהחינוך יהיה בחייהם של ילדים ובחברה כולה. יש ביהודה שילוב שאני מאוד מעריך: ידע עמוק בפדגוגיה ובתהליכי למידה, לצד אמונה גדולה ביכולת של כל ילד וילדה. בספרו הוא כותב שאנחנו רחוקים ממימוש הפוטנציאל העצום שטמון בתלמידים שלנו, ושאמונה ביכולתו של כל אדם צריכה לעמוד בבסיס התהליך החינוכי.
אבל אצל יהודה, חינוך אינו עומד בפני עצמו. הוא מעוגן בשוויון, בצדק חברתי וביהדות. היהדות שהוא מציע היא יהדות חברתית, שמעמידה במרכז את כבוד האדם, האחריות לזולת והמצוות שבין אדם לחברו. הוא מחבר אותה גם למסורת של יהדות ארצות האסלאם, שאותה הוא מתאר כמתונה, פתוחה, רגישה לזולת ומכילה. ואולי חשוב לא פחות: למרות כל הידע והניסיון שלו, יהודה הוא אדם צנוע ופשוט. הרבה עומק, בלי הרבה רעש.
איזה מעשה שלו גרם לך לחשוב: "זאת מנהיגות!"
אני חושב על הקמת "ממזרח שמש" – בית מדרש למנהיגות חברתית בישראל. יהודה זיהה שמשהו חסר בשיח הישראלי: קול יהודי שמחבר בין מסורת לבין כבוד האדם, אחריות חברתית וצדק. אבל הוא לא הסתפק בניסוח הרעיון. הוא שאל איך הופכים אותו למעשה. הוא גיבש סביבו אנשים, יצר שותפויות, גייס משאבים, פיתח תוכניות להכשרת מנהיגות והקים קהילות לומדות, בין היתר בשכונות ובעיירות פיתוח. בעיניי, זאת מנהיגות: לזהות משהו שחסר במציאות, לנסח חזון, לרתום אליו אנשים ואז להפוך אותו למשהו שחי בעולם ומשפיע על אנשים. זה גם מאפיין של החשיבה החינוכית של יהודה. המחקר שלו עוסק בדיוק במעבר מתיאוריה ומערכים אל הוראה, פדגוגיה, תוכניות לימודים ומעשה חינוכי.

איזו בעיה סבוכה היית מפקיד בידיו ללא היסוס? מה הוא בוודאות יכול לפתור?
יהודה בוודאות יכול לפתור את אתגר האי־שוויון במערכת החינוך. ילדים בישראל לא מגיעים למערכת החינוך מאותה נקודת פתיחה. המקום שבו ילד נולד, מצבה הכלכלי של משפחתו, הסביבה שבה הוא גדל וההזדמנויות שקיבל עוד לפני כיתה א' משפיעים על האפשרויות שיעמדו בפניו. אלו שאלות שמעסיקות אותו באופן ישיר: האם הנגישות לחינוך איכותי באמת שווה? מה נדרש ממערכת החינוך כדי להתמודד עם נקודות הפתיחה השונות של תלמידיה? בספרו ממזרח צדק: יהדות חברתית בישראל (2025) הוא מתאר מערכת חינוך חזקה ותומכת, במיוחד בגילים הצעירים, ככלי ליצירת שוויון ומוביליות חברתית. אני לא חושב שאדם אחד יכול לפתור לבדו את האי־שוויון בישראל, אבל הייתי מפקיד בידיו את המשימה להפוך את מערכת החינוך לכוח שמצמצם פערים במקום לכוח שמשכפל אותם.
מה יהודה לעולם לא יקריב בדרך להשגת המטרה?
את כבוד האדם ואת הערכים שלו. אצל יהודה כבוד האדם הוא בעת ובעונה אחת ערך חינוכי, חברתי ויהודי. יהודה מספר שהחינוך היהודי שעליו גדל העמיד במרכז התחשבות, ויתור, עזרה, איפוק, יושר וצדק, ושמבחינתו היחס לזולת היה ביטוי מרכזי של החיים היהודיים. החינוך שגדל עליו מגיע ישירות לתפיסה החינוכית שלו. אחד המשפטים היפים בספר הוא שבית הספר אינו רק הכנה לחיים, "הוא גם החיים עצמם". לכן, תלמיד אינו רק ציון או הישג. הרגשות שלו, הפחדים, התקוות, הזהות והשאיפות שלו הם חלק מהחינוך עצמו. יהודה יכול, לדעתי, להתעקש על מטרות גדולות בלי לשכוח בדרך את האדם שלמענו הוא פועל.
איך ייראו 100 הימים הראשונים שלו בתפקיד?
אני חושב שהם יתחילו בשאלה, לא בתשובה. יהודה ירצה קודם להבין לעומק את המערכת. הייתי מצפה לראות אותו יוצא מהמשרד ופוגש מורים ומורות, מנהלים ומנהלות, תלמידים והורים. ולא רק במקומות שקל להגיע אליהם, אלא גם בפריפריה, בשכונות ובעיירות, במקומות שבהם הפער בין מה שמערכת החינוך מבטיחה לבין מה שילד מקבל בפועל הוא הגדול ביותר. אחר כך, הייתי מצפה ממנו לבחור מספר קטן של מטרות ברורות: צמצום פערים, חיזוק המורים והמנהלים, שיפור ההוראה והלמידה ומתן אפשרות אמיתית לכל תלמיד ותלמידה לממש את היכולות שלהם. גם כאן יש חיבור יפה למחקר שלו. יהודה עוסק בצורך לא לקפוץ ישר לפתרון, אלא להבין תחילה את המציאות החינוכית ואת הבעיה עצמה, ורק אחר כך לבנות את המעשה החינוכי המתאים.
איזו מתנה סמלית תעניק לו לרגל קבלת המינוי?
זוג נעלי הליכה טובות, והייתי מצרף אליהן פתק קטן: "יהודה, תדאג שהן אף פעם לא יהיו נקיות מדי." הייתי רוצה ששר החינוך יהיה פחות במסדרונות המשרד ויותר במסדרונות של בתי הספר. שייכנס לכיתות, ידבר עם מורים, יישב עם תלמידים, יגיע לפריפריה ויראה מקרוב גם את הפערים וגם את הכוחות והיכולות העצומים שנמצאים שם. בסופו של דבר, זה החיבור שאני רואה ביהודה: בין מחשבה למעשה, בין חינוך לצדק חברתי, ובין זהות יהודית לאחריות כלפי האדם האחר. יש בו עומק של חוקר, לב של איש חינוך, מחויבות לצדק ושורשים עמוקים ביהדות שמעמידה את כבוד האדם במרכז.
