החינוך כסיפור

יעל ספיר

הקימה וניהלה את כא"ן – תיכון קהילתי משותף בכפר אדומים, בוגרת בית הספר למנהיגות לחינוכית, מחזור ל"ב.

תארי את התפקיד החדש שאת מתחילה השנה.

"אני מתחילה לנהל את אגף החינוך היסודי בעיריית ראש העין, ולהוביל את העשייה החינוכית ב-19 בתי הספר היסודיים בעיר, בשותפות עם מנהלות ומנהלים, צוותי החינוך, הקהילה והרשות".

למה רצית את התפקיד הזה?

"אני מאמינה באנשים ובחינוך ככוח המחולל שינוי. בשנותיי בבית ספר מנדל למנהיגות חינוכית התחדדה אצלי ההבנה שאחד האתגרים הגדולים של החברה הישראלית כיום הוא משבר של משמעות, שייכות ואמון. דווקא בעת הזו, כשהחברה הישראלית מתמודדת עם כאב, מחלוקות ואתגרי עומק, היא זקוקה לא רק לביטחון או לעשייה המכוונת להשגת תועלת, אלא גם לסיפור משותף, לתחושת שייכות, לאחריות הדדית ולאמונה שיש בכוחנו לעצב יחד את עתידנו. אני מאמינה שהגיע הזמן להשיב את העיסוק במשמעות אל לב החינוך. משמעות נוצרת מתוך הזיקות שאנו בונים – לעצמנו, לאחרים ולסיפור רחב מאתנו. היא מתחילה בסיפור האישי, המעניק לכל אדם זהות, פשר ורצף, מתרחבת אל הסיפור המקומי, שבו אנו מגלים שאנו חלק מקהילה חיה ופועלת, והיא מעמיקה כשהיא מתחברת לסיפור הלאומי הרחב, הנושא עמו זיכרון, מסורת, ערכים וייעוד משותף, המעניקים עומק, יציבות וכוח גם בתקופות של טלטלה ומשבר. משמעות לא נוצרת מהשתייכות למעגל אחד בלבד, אלא מן היכולת לנוע בין מעגלי שייכות שונים, בין האישי, המשפחתי, המקומי והלאומי, בין הזהות שלנו לבין המפגש עם אחרים ובין הסיפור שקיבלנו מן העבר לבין הסיפור שאנו נקראים לכתוב יחד.

לכן, חינוך בעיניי צריך לטפח סיפור, מפגש ומעשה בקהילה. הסיפור מעניק פשר, זהות ורצף. המפגש מרחיב ומעשיר את הסיפור שלנו באמצעות ההיכרות עם אנשים, זהויות ונקודות מבט אחרות, ומאפשר לנו לבנות עולם משותף, מבלי לוותר על מי שאנחנו. המעשה בקהילה הוא המקום שבו הסיפור והמפגש הופכים לאחריות, לשותפות ולהשפעה ממשית על המציאות; הוא מאמן אותנו באחריות, בשותפות, בהובלה, בהתמודדות עם מחלוקות וביכולת להמשיך ליצור ולפעול יחד גם בתוכן. בתוך התנועה המתמדת בין סיפור, מפגש ומעשה מתגבשת ההבנה שכל אחת ואחד מאתנו הוא לא רק חלק מסיפור גדול, אלא גם שותף פעיל בכתיבת הפרק הבא של חיינו, של קהילותינו ושל החברה הישראלית כולה.

השלטון המקומי הוא בעיניי הזירה שבה אפשר להפוך את התפיסה הזו למציאות. הרשות המקומית מחברת בין בתי הספר, המשפחות, הקהילה והמרחב הציבורי, ולכן יש לה יכולת ייחודית לחבר בין מעגלי השייכות השונים ולהפוך את החינוך למשימה משותפת של קהילה שלמה. זו לדעתי הזירה שבה אפשר לטפח דור של ילדים ובני נוער המכירים את סיפורם ויוצרים אותו, פתוחים למפגש עם אחרים, מרגישים שייכים לקהילותיהם, מחוברים לסיפור הרחב של החברה הישראלית ומאמינים שיש בכוחם להשפיע על עתידה".

מה האתגרים שמצפים לך?

"ראש העין היא עיר הצומחת במהירות, קולטת אוכלוסיות מגוונות ומעצבת מחדש את דמותה. לצד ההזדמנות הגדולה, קיים אתגר בבניית תחושת שייכות וסיפור משותף המחבר בין הקהילות השונות ובין עברה של העיר לעתידה. 

עבורי, האתגר הוא גם אישי, להיכנס לתפקיד מערכתי רחב ומשפיע בזירה חדשה עבורי, ללמוד אותה לעומק, לבנות יחסי אמון עם השותפים לעשייה ולהוביל שינוי מתוך הקשבה, שותפות וצניעות".

האם יש לך כיוונים להתמודדות עם האתגרים האלה?

"אני רוצה להתחיל בדיוק כפי שאני מאמינה שחינוך צריך להתחיל – בסיפור, במפגש ובמעשה. להכיר את סיפורה של העיר ואת הסיפורים של אנשיה, לפגוש ולהקשיב לעומק למנהלות, למורים, להורים ולשותפים, ומתוך המפגש הזה להניח תשתית לעשייה משותפת שתוכל לצמוח ולהעמיק לאורך זמן". 

מהי בשבילך התחלה חדשה ואלו תחושות מתלוות לה?

"התחלות חדשות תמיד מרגשות אותי. הן מביאות איתן סקרנות, תקווה וגם מידה בריאה של אי ודאות, תחושת אחריות גדולה ובעיקר רצון לעשות טוב. למדתי שהדרך הטובה ביותר לפגוש התחלה חדשה היא לא למהר לדעת הכול, אלא להישאר פתוחה ללמידה, להקשבה ולאנשים. משם נולדים גם האמון וגם היכולת להוביל".

איזו מטרה את מציבה לעצמך לשנה הראשונה?

"המטרה שלי היא ללמוד את סיפורה של ראש העין, להכיר את אנשיה ואת מערכת החינוך שלה, לבנות יחסי אמון ושותפות, ולהתחיל יחד תהליך של בירור הסיפור החינוכי המשותף של העיר, מתוך אמונה שסיפור משותף הוא הקרקע שממנה צומחות שייכות, אחריות ומעורבות".

קראו תכנים נוספים בנושא:

שרטוטים וקווי מתאר של בוגרות ובוגרי מנדל. מובילות ומובילי השינוי נחשפים באמצעות הסיפורים, ודרך התפיסות והבחירות שמעצבות את דרכם.

יעל ספיר

01.09.26

שרטוטים וקווי מתאר של בוגרות ובוגרי מנדל. מובילות ומובילי השינוי נחשפים באמצעות הסיפורים, ודרך התפיסות והבחירות שמעצבות את דרכם.

החינוך כסיפור