יום בשבוע של מרעי קתנאני

العربية بعد العبرية

מרעי קתנאני, מנהל מחלקת פרויקטים וחוסן חברתי במתנ״ס רהט. שגרת יומו מבוססת על תמרון יצירתי בין עבודה קהילתית אינטנסיבית לבין התמודדות יומיומית עם אתגרי האלימות בחברה. דרך יוזמות של חינוך, תרבות וביטחון קהילתי, הוא מוביל מערך רחב של תוכניות: מסיירת מתנדבים ועד מרכז גישור שמבקשות למנוע סכסוכים לפני שהם מתלקחים, וליצור לילדים ולבני הנוער מסגרות מיטיבות, בטוחות ומעצימות.

החיבור שלי לעשייה הקהילתית נובע מתוך אמונה עמוקה שאפשר לייצר שינוי אמיתי דרך חינוך, שייכות ועבודה משותפת עם הקהילה עצמה.

07:30
מתעורר. יש לי שלושה ילדים: שני בנים ובת, והבוקר מתחיל איתם. אנחנו משחקים קצת יחד על המיטה, רגע קטן של חסד לפני שהיום מתחיל. אחר כך מתארגנים: אני לוקח את הבן הגדול לבית הספר ואשתי לוקחת את הקטנים לגן ולמשפחתון.

08:30
מגיע למתנ״ס, נכנס למשרד וסוגר את הדלת. במהלך השעה וחצי הראשונות של היום אני משתדל לא לענות לטלפונים ולא לקבוע פגישות. זה זמן חיוני עבורי לתכנון והתמקדות. אני כותב לעצמי משימות, עובר על היומן, מתעדף ומחליט איך ייראה היום שלי. מבחינתי זו הדרך להחזיק את כל המורכבות – פרויקטים, אנשים, תוכניות ותקציבים. כל אחד מהפרויקטים שאני מוביל קשור בדרך זו או אחרת לחיזוק החוסן הקהילתי בעיר.

09:30
אני מקיים שיחה קצרה עם מנכ״ל המתנ״ס, פואד זיאדנה. אלו בדרך כלל כמה דקות של עדכונים, קבלת החלטות ותיאום. לפעמים דווקא מהשיחות הקצרות האלו נולדות היוזמות הגדולות ביותר.

09:45
אני מתחיל סדרת שיחות עם שותפים לדרך. אחד התחומים המרכזיים שאני מוביל הוא העבודה במסגרת תוכנית “משיב הרוח” של הג׳וינט, הפועלת לחיזוק החוסן והביטחון האישי ולמיגור הפשיעה והאלימות ברהט. במסגרת התוכנית פועלות מספר יוזמות קהילתיות.
אחת המרכזיות שבהן היא סיירת המתנדבים שהקמנו לפני כשנתיים. מדובר בניידות שפועלות בשעות הערב והלילה ברחבי העיר. ההורים המתנדבים עוברים הכשרה ויוצאים לשטח כדי להיות נוכחים, להקשיב וליצור קשר עם בני הנוער. לפעמים עצם הנוכחות שלהם משנה את האווירה ומונעת הידרדרות והסלמה. יחד עם זאת, העבודה מורכבת ועדינה – לא כל אדם יכול להיכנס לכל שכונה, ולא כל משפחה מרגישה בטוחה להתנדב.

a6eb473c b2ca 4acd 8ded 669e4d7491db

תוכנית נוספת במסגרת “משיב הרוח” היא עבודה עם אימהות שכולות שאיבדו את יקיריהן בעקבות אירועי אלימות. הקמנו עבורן קבוצה שמטרתה לחבק, לחזק, להעצים ולתת מקום לכאב ולתקווה גם יחד.

10:30
אני עוצר לארוחת בוקר – בדרך כלל הארוחה היחידה שלי עד הערב. אחר כך אני ממשיך לעבוד על פיתוח תוכניות, הגשת קולות קוראים, בניית תקציבים וגיוס משאבים. בלי השלב הזה, אי אפשר להוציא לפועל פעילות משמעותית לאורך זמן.

11:30
במהלך היום מגיעים עובדים עם רעיונות, שאלות ואתגרים מהשטח. אני מקשיב, מחדד יחד איתם את החשיבה ובונה איתם תוכניות פעולה. התפקיד שלי הוא לא רק ליזום, אלא גם ללוות את התהליך עד שהדברים קורים בפועל.

12:30
ישיבה עם צוות המגשרים. אנחנו עובדים על יישום אמנת הסולחות בעיר – מנגנון שנבנה כדי לטפל בסכסוכים לפני שהם מסלימים. לפני כמה ימים, למשל, קיבלנו דיווח על מתיחות בין שתי משפחות בעקבות ריב קטן בין נערים. שלחנו מגשרים מיד וביקשנו הפוגה של כמה ימים כדי לאפשר הידברות. משם מתחיל תהליך עדין ושברירי של הקשבה, תיווך וניסיון להגיע להבנות. המטרה היא לזהות את הסכסוך כשהוא עדיין קטן, לפני שהוא גובה מחיר כבד יותר. לא תמיד מצליחים בזמן, וזה אחד החלקים הקשים ביותר בעשייה.

זה תהליך עדין ושברירי של הקשבה, תיווך וניסיון להגיע להבנות. המטרה היא לזהות את הסכסוך כשהוא עדיין קטן, לפני שהוא גובה מחיר כבד יותר.

13:30
שיחת עדכון עם הצוות המקצועי, השותפים וראש העיר. נושא האלימות נמצא בראש סדר העדיפויות העירוני, ולכן מתקיימות באופן קבוע ישיבות מצב ועדכונים על תהליכי הגישור וההתערבויות בשטח.

מבחינתי, שיתוף הפעולה בין הרשות המקומית, הקהילה והשותפים המקצועיים הוא קריטי. בלי גיבוי, תקציבים ומעקב רציף אי אפשר להחזיק מהלכים כאלה לאורך זמן. יש כאן ניסיון אמיתי לעבוד בצורה מערכתית, לא רק להגיב למשברים, אלא לייצר תשתיות קהילתיות שמחזקות את העיר כולה.

13:45
אני יוצא לקחת את הבן שלי מבית הספר, מחזיר אותו הביתה ואז חוזר למתנ״ס לסיבוב קצר בין העובדים, כדי לשמוע מה קורה בשטח ומה דורש מענה מיידי.

15:30
אני חוזר לרשימת המשימות מהבוקר ובודק מה הושלם ומה נדחה. לאחר מכן אני יוצא לבדוק את ההתקדמות במרכז הגישור החדש שאנחנו נערכים לפתיחתו בחודש הבא.

מדובר בבניין ייעודי שבו יעבדו המגשרים, והוא יהווה כתובת ברורה עבור אנשים שנמצאים בסכסוכים ומחפשים פתרון לפני שהמצב מידרדר. המטרה היא לא רק לאתר בעיות באופן יזום, אלא גם לאפשר לתושבים לפנות בעצמם לקבלת סיוע ותמיכה.

16:30
אני יוצא הביתה, אבל בדרך עוצר בבית הקברות. יש לי חבר קרוב שנפטר לפני שנה, ואני משתדל לבקר אותו פעם או פעמיים בשבוע. זה רגע שקט של זיכרון והתכנסות בתוך כל ההמולה.

17:00
בבית אני עם הילדים. משחקים כדורגל, בעיקר עם הקטן, שיש לו כמעט עשרים כדורים בבית. זה הזמן שבו אני משתדל להיות פשוט אבא.

19:00
אני יוצא לבית קפה, עובר על מיילים ומתחזק את הרשתות החברתיות של המתנ״ס. כחלק מהתפקיד שלי אני גם אחראי על הפרסום והחשיפה של הפעילות, לתת קול לעשייה שמתרחשת בעיר ובקהילה.

בתוך כל זה אני חושב הרבה על השאלה הגדולה: איך באמת נלחמים באלימות? הרבה אנשים חושבים שזה מתחיל רק במשטרה או באכיפה, אבל אני מאמין שמשהו עמוק יותר צריך לקרות בתוך הקהילה עצמה.

כל פעילות במתנ״ס היא גם פעולה נגד אלימות. ילד שמנגן, לא יחזיק נשק ביד השנייה. ילד שנחשף לתרבות, לא ידבר בשפה של שנאה וגזענות

בעיניי, כל פעילות במתנ״ס – חוג, מועדון נוער, פעילות ספורט או תרבות – היא גם פעולה נגד אלימות. ילד שיש לו מסגרת, תחושת שייכות ומקום להתפתח בו, יבחר בדרך אחרת. יש לי אמונה שמלווה אותי כבר שנים: ילד שמנגן, לא יחזיק נשק ביד השנייה. ילד שנחשף לתרבות, לא ידבר בשפה של שנאה וגזענות.

זה לא אומר שאין רגעים קשים. לפעמים תהליך גישור שנמשך חודשים מתפרק ברגע אחד, ולפעמים רואים צעירים שלא הצלחנו להציל מהידרדרות. אבל מבחינתי זו עדיין הדרך היחידה שאפשר ללכת בה – להמשיך לבנות עוד מסגרות, עוד הזדמנויות ועוד תקווה.

20:30
אני קופץ להורים לחצי שעה ואז עוצר לקנות מצרכים לילדים לבית הספר.

21:00
אני יושב באוהל המשפחתי עם בני דודים וחברים. מדברים על משפחה, עבודה ושכונה, ולפעמים גם רואים כדורגל. אני אוהד שרוף של FC Barcelona, אז אם יש משחק – זה חלק מהערב.

22:00
אני חוזר הביתה, ואשתי ואני משוחחים על מה שעבר עלינו במהלך היום.

23:00
בדרך כלל אני נרדם מול סדרה מצרית או לבנונית.

בסופו של דבר, אני מאמין שהמאבק באלימות לא מתחיל ברחוב – הוא מתחיל ביצירת תקווה, שייכות והזדמנויות עבור ילדים, בני נוער והקהילה כולה.

**

يوم في حياة مرعي الكتناني

مدير قسم المشاريع والحصانة المجتمعيّة في المركز الجماهيريّ في رهط.

مرعي كتناني هو مدير قسم المشاريع والحصانة المجتمعيّة في المركز الجماهيري في رهط. ترتكز  يومياته على الموازنة الإبداعيّة بين العمل المجتمعيّ المكثف وبين التعامل اليوميّ مع تحديات العنف والجريمة  في المجتمع. من خلال مبادرات في مجالات التربيّة، الثقافة، والأمن المجتمعيّ، يقود منظومة واسعة من البرامج – من دوريات المتطوعين وحتى مركز الوساطة-  تهدف إلى منع النزاعات قبل تفاقمها، وخلق أطر آمنة، داعمة ومُمكِّنة للأطفال والشباب.

"ارتباطي بالعمل الجماهيريّ نابع من إيمان عميق بإمكانية إحداث تغيير حقيقيّ من خلال التربيّة، والانتماء، والعمل المشترك مع المجتمع نفسه."

07:30

 استيقظ. لديّ ثلاثة أطفال: ولدان وبنت. يبدأ الصباح معهم. نلعب قليلًا على السرير، لحظة صغيرة من الدفء قبل أن يبدأ اليوم. بعد ذلك نستعد: أوصل ابني الأكبر إلى المدرسة، بينما تأخذ زوجتي الصغيرين إلى الروضة والحضانة.

08:30
أصل إلى المركز الجماهيريّ، أدخل مكتبي وأغلق الباب. خلال الساعة والنصف الأولى من اليوم أحاول ألا أجيب على الاتصالات أو أحدد الاجتماعات. هذا وقت أساسيّ بالنسبة لي للتخطيط والتركيز. أكتب المهام، أراجع جدول الأعمال، أحدد الأولويات وأقرر كيف سيبدو يومي. بالنسبة لي، هذه هي الطريقة للإمساك بكل خيوط هذا الوضع المركب- المشاريع، الأشخاص، البرامج والميزانيات. كل مشروع أقوده مرتبط بطريقة أو بأخرى بتعزيز الحصانة المجتمعيّة في المدينة.

09:30
أجري حديثاً قصيراً مع المدير العام للمركز الجماهيريّ، فؤاد زيادنة. عادة تكون بضع دقائق من الحتلنات، واتخاذ القرارات، والتنسيق. أحياناً، من هذه الأحاديث القصيرة تولد أكبر المبادرات.

09:45
أبدأ سلسلة من المحادثات مع شركاء الطريق. أحد المجالات المركزيّة التي أقودها هو العمل ضمن برنامج "مُعيد الروح" التابع لـ "جوينت"، الذي يعمل على تعزيز الحصانة  والأمن الشخصيّ ومكافحة الجريمة والعنف في رهط. في إطار البرنامج تعمل عدة مبادرات مجتمعيّة.

إحدى أبرز هذه المبادرات هي دوريّة المتطوعين التي أسسناها قبل نحو عامين. وهي  دوريات تعمل في ساعات المساء والليل في أنحاء المدينة. يخضع الأهالي المتطوعون لتدريب، ثم يخرجون إلى الميدان ليكونوا حاضرين، يستمعون، ويبنون علاقة مع الشباب. أحياناً مجرد وجودهم يغيّر الأجواء ويمنع تدهور الأوضاع. ومع ذلك، فالعمل حسّاس ومعقّد، إذ لا يستطيع كل شخص دخول كل حيّ، ولا تشعر كل عائلة  بالأمان للتطوع.

برنامج آخر ضمن "مُعيد الروح" هو العمل مع الأمهات الثكالى اللواتي فقدن أبناءهن بسبب أحداث العنف. أنشأنا لهن مجموعة هدفها الاحتواء، والدعم، والتمكين، وفتح مساحة للألم والأمل معاً.

10:30
أتوقف لتناول الفطور وغالباً ما تكون هذه الوجبة الوحيدة حتى المساء. بعد ذلك أواصل العمل على تطوير البرامج، وتقديم طلبات الدعم، وبناء الميزانيات، وتجنيد الموارد. من دون هذه المرحلة، لا يمكن تنفيذ نشاطات ذات معنى على المدى الطويل.

11:30
خلال اليوم يأتي موظفون بأفكار وأسئلة وتحديات من الميدان. أستمع إليهم، نطوّر الأفكار، ونبني خطط عمل. دوري ليس فقط المبادرة، بل مرافقة العمليّة حتى تتحقق فعلياً.

12:30
اجتماع مع طاقم الوسطاء. نعمل على تطبيق "ميثاق الصلح" في المدينة – وهي آلية أُنشئت لمعالجة النزاعات قبل تصاعدها. قبل أيام مثلًا، وصلتنا معلومات عن توتر بين عائلتين بسبب شجار صغير بين فتيان. أرسلنا وسطاء فوراً وطلبنا هدنة لعدة أيام لإتاحة المجال للحوار. ومن هناك تبدأ سيرورة حساسة وهشة تعتمد على  الإصغاء، والوساطة، وبناء الثقة ومحاولة الوصول إلى تفاهمات بين الأطراف. الهدف هو اكتشاف النزاع في بدايته، قبل دفع ثمنٍ أكبر. لا ننجح دائماً في الوقت المناسب، وهذا أحد أصعب أجزاء العمل.

 سيرورة حسّاسة وهشّة تعتمد على الإصغاء، والوساطة، وبناء الثقة ومحاولة الوصول إلى تفاهمات بين الأطراف. الهدف هو اكتشاف النزاع في بدايته، قبل دفع ثمنٍ أكبر.

13:30
مكالمة تحديث مع الطاقم المهني، والشركاء، ورئيس البلديّة. موضوع العنف يتصدر سلم أولويات المدينة، لذلك تُعقد باستمرار جلسات تقييم وتحديثات حول عمليات الوساطة والتدخلات الميدانيّة.

بالنسبة لي، التعاون بين السلطة المحليّة، والمجتمع، والشركاء المهنيين أمر حاسم. من دون دعم، وميزانيات، ومتابعة مستمرة، لا يمكن الحفاظ على مثل هذه المبادرات على المدى الطويل. هناك محاولة حقيقيّة للعمل بشكل منظوماتيّ، ليس فقط للاستجابة وقت الأزمات، بل لبناء بنى مجتمعيّة جماهيريّة  تعزز المدينة بأكملها.

13:45
أخرج لأصطحاب ابني من المدرسة، أوصله إلى البيت ثم أعود إلى المركز الجماهيريّ لجولة قصيرة بين الموظفين، لأسمع ما يجري في الميدان وما يحتاج إلى استجابة فوريّة.

15:30
أعود إلى قائمة المهام التي كتبتها صباحاً، وأفحص ما تم إنجازُه وما تأجل. بعد ذلك أذهب لمتابعة التقدم في مركز الوساطة الجديد الذي نستعد لافتتاحه الشهر المقبل.

المركز عبارة عن مبنى مخصص سيعمل فيه الوسطاء، وسيكون عنواناً معروفاً للأشخاص الذين يعيشون حالة نزاع  ويبحثون عن حلٍ قبل أن تتدهور الأمور. الهدف ليس رصد المشكلات بشكل استباقيّ فقط، بل إتاحة المجال للسكان لطلب المساعدة والدعم بأنفسهم.

16:30
أخرج إلى البيت، لكنني أتوقف في الطريق عند المقبرة. لدي صديق مقرّب توفي قبل عام، وأحاول زيارته مرة أو مرتين أسبوعياً. إنها لحظة هادئة من الذكرى والتأمل وسط كل هذا الصخب.

17:00
في البيت أكون مع أطفالي. نلعب كرة القدم، خصوصاً مع ابني الصغير الذي يملك نحو عشرين كرة في المنزل. هذا هو الوقت الذي أحاول فيه أن أكون أباً فقط .

19:00
أذهب إلى مقهى، أراجع الرسائل الإلكترونيّة، وأدير صفحات المركز الجماهيريّ على شبكات التواصل الاجتماعيّ. ضمن عمليّ، أنا مسؤول عن النشر وإبراز النشاطات، وإعلاء صوت ما يحدث في المدينة والمجتمع.

وسط كل هذا أفكر كثيراً في السؤال الكبير: كيف نحارب العنف فعلاً؟ كثيرون يظنون أن الأمر يبدأ فقط بالشرطة أو بإنفاذ القانون، لكنني أؤمن أن شيئاً أعمق يجب أن يحدث داخل المجتمع نفسه.

"كل نشاط في المركز الجماهيريّ هو أيضاً فعل ضد العنف. الطفل الذي يعزف الموسيقى، لن يحمل سلاحاًً في اليد الأخرى. والطفل الذي ينكشف  للثقافة، لن يتحدث بلغة الكراهيّة والعنصريّة."

برأيي، كل نشاط في المركز الجماهيريّ- دورة، ونادي شباب، ونشاط رياضيّ أو ثقافيّ، هو أيضاً نشاط ضد العنف. الطفل الذي يملك إطاراً، وشعوراً بالانتماء، ومكاناً يتطور فيه، سيختار طريقاً مختلفاً. هناك قناعة ترافقني منذ سنوات: الطفل الذي يعزف الموسيقى، لن يحمل سلاحاً في اليد الأخرى. والطفل الذي يتعرض للثقافة، لن يتحدث بلغة الكراهيّة والعنصريّة.

هذا لا يعني أنه لا توجد لحظات صعبة. أحياناً تنهار عمليّة وساطة استمرت أشهراً في لحظة واحدة، وأحياناً نرى شباباً لم ننجح في إنقاذهم من الانحدار. لكن بالنسبة لي، ما تزال هذه هي الطريق الوحيدة الممكنة، الاستمرار في بناء المزيد من الأطر، والمزيد من الفرص، والمزيد من الأمل.

20:30
أزور والديّ لنصف ساعة، ثم أتوقف لشراء حاجيات للأطفال للمدرسة.

21:00
أجلس في الخيمة العائليّة مع أبناء العم والأصدقاء. نتحدث عن العائلة، والعمل، والحيّ، وأحياناً نشاهد كرة القدم. أنا مشجع متعصب لنادي برشلونة، لذلك إذا كانت هناك مباراة، فهي جزء من المساء.

22:00
أعود إلى البيت، ونتحدث أنا وزوجتي عن كل ما مررنا به خلال اليوم.

23:00
غالباً ما أغفو أمام مسلسل مصريّ أو لبنانيّ.

"في النهايّة، أؤمن أن مواجهة العنف لا تبدأ في الشارع بل تبدأ بخلق الأمل، والانتماء، والفرص للأطفال، والشباب، وللمجتمع بأكمله."

קראו תכנים נוספים בנושא:

חשיפה לסדר יום טיפוסי בחיי בוגר.ת כמו גם לשאיפות שלו/ה ביחס למציאות על שלל מורכבויותיה

מרעי קתנאני

מנהל מחלקת פרויקטים וחוסן חברתי במתנ״ס רהט, בוגר תוכנית מנדל למנהיגות תרבות בנגב, מחזור ג'

01.06.26

חשיפה לסדר יום טיפוסי בחיי בוגר.ת כמו גם לשאיפות שלו/ה ביחס למציאות על שלל מורכבויותיה

יום בשבוע של מרעי קתנאני