ספרי על עצמך בימי שגרה – איפה את גרה, מה מעשייך ביומיום?
אני גרה בטבריה. בתפקידי אני מפקחת במינהל חברה ונוער במשרד החינוך מחוז צפון; ביום-יום אני מלווה רשויות, מתכללת את מערך החינוך הבלתי פורמלי, לילדים ונוער מכיתות א' עד י"ב, ומקדמת תכניות פדגוגיות חברתיות עם הרשויות ובתי הספר לטובת בני הנוער. אני מפקחת על עשר רשויות מרמת הגולן ועד גליל תחתון, ווכך נותנת מענה רב-גוני לרשויות שבאחריותי, גזרת הפיקוח אצלי היא גם רשויות יהודיות ודרוזיות.
ספרי על עצמך בימי מלחמה – מה התפקיד שלך, מי הם קהלי היעד, מהם אזורי הפעילות?
תקופת המלחמה תפסה אותי בתוך אירוע שלא היה זר לי, כי הגעתי מטבריה ובתפקיד הקודם כמנהלת מחלקת נוער קיבלתי את המשימה מהרשות לנהל יחד עם צוות רשותי את כל מערך המפונים שהתפנו לטבריה, היום בתפקיד מפקחת מינהל חברה ונוער במחוז צפון ובנוסף רפרנטית מחוז צפון לחירום וביטחון, תפקיד שמאפשר לי לתת מענה לכל 93 הרשויות במחוז צפון, לבדוק מה המענים שהם צריכים, לאפשר את הרציפות של החינוך הבלתי פורמלי, שבאמת מהימים הראשונים כבר חזרה לתפקוד. במשרד החינוך במחוז בצפון יש מערך שלם שפועל לטובת מעניים חינוכיים חברתיים ואני חלק ממערך זה, אנחנו מורגלים למעברים ממצב של שגרה למצב של חירום, המערכות פה עובדות בצורה מעוררת השראה, וזו זכות בשבילי ללוות אותן ולתמוך בהן.
אחת המשימות שלי היא לתכלל את המפ"לים – מרכזי פעילות לילדי עובדים. בכל הרשויות המפקחים של משרד החינוך – מינהל חברה ונוער מאשרים את פתיחת המפל; אנחנו נותנים להם ערכות הפעלה, ואני כרפרנטית מתכללת את כלל המענים הללו, לרבות תקציבים (תקציבים שקיבלנו ממשרד החינוך לטובת הפעלות לחינוך הבלתי -פורמלי, למרחבים המוגנים): בונה עם הרשויות את המודל של מדריכים ניידים ומלווה את כל הפעילות יחד עם מפקחי ח״ן.
אנחנו היום נמצאים בסיטואציה שבחלק מהרשויות, שנמצאות מ-0 עד 5 קילומטר מגבול לבנון, כמעט ולא פועלים פיזית, ולכן מערך החינוך הבלתי-פורמלי הוא סופר חשוב, ואנחנו מנסים ומייצרים יחד איתם יוזמות ופעילויות, בתוך המרחבים המוגנים. ואנחנו באמת עדים ורואים שמנהלי מחלקות הנוער הם חוד החנית בעשייה, ומובילים פעילות מעוררת השראה בתוך התנאים המורכבים של התרעות (שלא תמיד קיימות – לעתים קרובות אין לנו התרעה מקדימה), אזעקות וטילים.
מחוז צפון עטוף בסיוע ובתמיכה של משרד החינוך אנחנו מלווים את הרשויות ומאפשרים מעניים בהתאם להנחיות פיקוד העורף.
שתפי, עם אלו אתגרים מרכזיים את מתמודדת בימים האלה?
האתגר המרכזי הוא להמשיך את רציפות המערכת, להמשיך את השגרה בעת חירום. מערכת החינוך הבלתי פורמלי התחילה לעבוד כבר בימים הראשונים למלחמה במתכונת חירום. ליווינו את מנהלי מחלקות הנוער, וככה אפשרנו להם להמשיך לפעול על פי ההנחיות של פיקוד העורף במרחבים המוגנים, נתנו להם ערכות הפעלה, הקצבנו להם תקציבים ייעודיים לטובת פעילות הפגה, והיום אנחנו עובדים גם על תקציבי המשך, כי אנחנו רואים שהמצב ממשיך ויש לנו בקרוב את חופשת פסח, חופשת האביב וכל מהלך הקייטנות, ואנחנו רוצים לאפשר לילדים מסגרת – מסגרת שרואה אותם, מלווה אותם, וזאת תוך כדי עבודה עם שותפי דרך בתוך רשויות.
צריך לומר שכל זה מתקיים בתוך שגרת חירום מתישה – לעתים קרובות ללא שינה, וכל בעלי התפקידים קמים בבוקר לעבודה, מפעילים את מערך החינוך הבלתי פורמלי ברשויות שלהם, ואנחנו פה לתמוך בהם, לחזק אותם, לאפשר להם לעבוד, לשמוע את הצרכים שלהם ולמקד את המענים לפי הרשויות. במחוז יצרנו מודל עבודה שמבחין בין הרשויות מבחינת המרחק שלהן מהגבול, כדי שהמענים יהיו מותאמים בצורה מדויקת לכל רשות ורשות.
ישנה הקטגוריה של היישובים הקרובים ביותר לגבול – מ-0 עד 5 ק"מ; כאן זה אתגר על אתגר משום שאלה יישובים שפונו בזמן מלחמת חרבות ברזל וחזרו הביתה לא מזמן, לפני פחות משנה… הם עדיין בתהליך שיקום מכל מה שעברו, ונדרש לחזק את הקהילות והנה, רק התחילו תהליך ארוך של חזרה על כל המשתמע מזה, וכבר מצאו את עצמם שוב באותה הסיטואציה, אלא שהפעם הם לא רוצים להתפנות, הפינוי לא נתפס כאופציה – ותפקידנו ללוות אותם בכל זירות החינוך הבלתי-פורמאלי.
וישנם יישובים המרוחקים מעט יותר – מ-5 עד 9 ק"מ, ואחר-כך אלה שמרוחקים 9 עד 13 ק"מ – שהם אמנם קצת יותר מרוחקים אבל עדיין הם באותן החרגות, הם עדיין באותה סיטואציה שבה מערכת החינוך הפורמלית עובדת בזום, ובתוך הסיטואציה הזאת החשיבות של החינוך הבלתי פורמלי מתחזקת ומתעצמת. וזו המשימה שלנו, להמשיך את זה, לחזק את זה, ולאפשר לילדים חיי שגרה עד כמה שאפשר, כי כנראה זה הגורל של מדינת ישראל, לחיות בתוך שגרת חירום.
בעקבות התקופה הזו, מה את מבינה על מנהיגות?
התקופה הזאת מלמדת, או יותר נכון מחזקת את ההבנה שהנוכחות שלי בשטח היא הדבר החשוב ביותר. רק מתוך נוכחות אפשר לקבל החלטות, להעביר את הצרכים למטה, לטובת האנשים ביישובים. אני מתווכת בינם לבין הגופים השונים במשרד כדי שקולם – הצרכים שלהם בימים אלה – יישמע והדברים יטופלו בצורה המדויקת ביותר האפשרית, כך שכל צורך יתורגם למעשה באופן מיידי. נוכחות היא הרבה מעבר לנוכחות פיזית, זו המשמעות של להיות באירוע. בסופו של דבר זו מנהיגות בהקשר שלי: להתבונן על כל רשות בכללותה ולתת מענה שבאמת תואם לצורך שעולה. להיות אקטיביים, לעשות מעשה, לפעול לטובת הקהילה שצריכה אותנו עכשיו כקטליזטורים לדחוף אותם קדימה, לעזור להם ולהעביר את הצרכים שלהם כלפי מעלה.
לסיום, שתפי במחשבה/תובנה מעוררת תקווה.
התובנה שכל יום מתחזקת עבורי היא שאנחנו עם חזק, ושפירוש הדבר הוא ברמת הקהילה או הקהילות – עם חזק זה אוסף של קהילות חזקות.
ככל שאנחנו נשקיע בשגרה וככל שאנחנו נשקיע בחינוך הבלתי פורמלי בקהילות וביישובים, גם כמדינה וגם כרשות – זה כוח מחזק וחיוני. בסופה של כל הפעילות שלנו עומדים הילדים: וילד שמקבל מענה – בין היתר במסגרת הבלתי פורמלית – הוא ילד עם חוזק, עם חוסן, עם תחושת מסוגלות.
זו השקעה לטווח רחוק שכן בני הנוער הם שותפי דרך; הם אלה שימשיכו להוביל את המדינה שנים קדימה – וההשקעה בהם חשובה כל כך, היא חלק מהבניין שאנחנו צריכים לשקוד עליו. ומעבר למה שאנחנו המבוגרים עושים – חשוב לי לומר שיש לנו נוער מדהים, שלוקח חלק בצורה מעוררת השראה בפעילויות ובהתנדבויות ובעזרה לקהילה. על אף הקשיים ועל אף היעדר מסגרת לימודים מסודרת, הם ממשיכים לפעול ולעזור ולתרום, וזה מעורר בי הרבה גאווה בדור הזה.