ויאאם קבלאווי

ספר על עצמך בימי שגרה – איפה אתה גר, מה מעשיך ביומיום?

אני גר עם משפחתי בתרשיחא, בגליל המערבי. חיי המשפחה והחיים בתוך הקהילה מעצבים אצלי באופן עמוק את תחושת האחריות כלפי הסובבים אותי. מבחינתי, המקום שבו אני חי הוא חלק בלתי נפרד ממי שאני.

בשגרה אני מנהל מחלקה בפרקליטות מחוז צפון (פלילי). תפקיד שכרוך באחריות מקצועית גדולה, בקבלת החלטות, בניהול אנשים ובשמירה על יציבות בתוך מערכת ציבורית מורכבת. לצד זה, אני מאמין שחיים בקהילה מטילים על כל אחד אחריות לראות את הסובבים אותו, לזהות צרכים, ולשאול איך אפשר לעזור.

ספר על עצמך בימי מלחמה – מה התפקיד שלך, מי הם קהלי היעד, מהם אזורי הפעילות?

בימי המלחמה החיבור בין הבית, הקהילה והתפקיד המקצועי נעשה מאתגר במיוחד. מצד אחד, עליי להמשיך להחזיק מסגרת מקצועית יציבה, לשמור על שיקול דעת, ולסייע לעובדים להמשיך לפעול בתוך מציאות של אי-ודאות, פחד ושיבוש מתמשך. מצד שני, מתוך החיים בתרשיחא והקרבה היומיומית לאנשים, הרגשתי צורך לפעול גם במרחב הקהילתי, במקום שבו הצרכים היו מיידיים, אנושיים ודחופים.

ימים ספורים לאחר פרוץ המלחמה, כשהתברר שמדובר במציאות שתימשך, פניתי למספר גורמים בקהילה – מנהל המתנ״ס בתרשיחא, מנהלת מרכז היום לקשיש ומנהלת מרכז הגיל הרך, וביקשתי מכל אחד מהם למפות את הצרכים הדחופים שעולים  מן השטח. מתוך השיחות האלה התחדדו שני מוקדים מרכזיים. הראשון היה הגיל השלישי – אנשים שנזקקו לסלי מזון, לתרופות ולעיתים גם למענה אנושי בתוך בדידות שהמלחמה מעמיקה. השני היה הגיל הרך – ילדים והורים שנזקקו לערכות הפעלה שיסייעו להם לעבור את הימים הקשים עם מעט יותר שגרה, תעסוקה ונשימה.

לאחר שהתמונה התבהרה, פניתי לאנשי הקשר שלי במעגלים השונים שאני חלק מהם. כבוגר של כמה תוכניות מנהיגות – תוכנית מנדל למנהיגות בשירות הציבורי, תוכנית אופק של רשת מעוז, ומובילים דיגיטליים של הג׳וינט – הצפתי את הצרכים שעלו מן השטח, וניסיתי לרתום קשרים, אמון והיכרות מוקדמת כדי לייצר חיבורים מהירים שיתנו מענה.

מהי בעיניך מנהיגות, בתקופה הזו?

בשבועות האחרונים הבנתי שמנהיגות היא היכולת לקחת אחריות על בעיה שאתה רואה, ולהתחיל לפעול מהמקום שבו אתה נמצא. לפעמים העזרה הזאת באה דרך תפקיד רשמי, ולפעמים היא צומחת מתוך החיים עצמם – מתוך קהילה, היכרות, קרבה אנושית ותחושת מחויבות לאנשים שסביבך.

לסיום, שתף במחשבה/תובנה מעוררת תקווה.

מה שנותן לי תקווה הוא הידיעה שגם בתקופות של משבר, קהילה יודעת להתגייס מתוך האנשים שחיים בתוכה. לפעמים דרך שיחת טלפון, לפעמים דרך תרופה שמגיעה בזמן, ולפעמים באמצעות חיבור נכון בין מי שזקוק לעזרה לבין מי שיכול להושיט אותה. בסופו של דבר, חברה חזקה נבנית גם מן המעשים האלה – השקטים, המדויקים, האנושיים – שמחזיקים אנשים ברגעים שבהם הם זקוקים לכך יותר מכל.

הם הבינו מי הכי זקוקים כרגע לעזרה – למזון, לתרופות, לאוזן קשבת – מיפו בזריזות את הסביבה, את השחקנים הרלוונטיים, את המשאבים העומדים לרשותם, ויצאו לעשות מעשה. שמונה בוגרים ובוגרות שגם שגרת חייהם האישית והמקצועית נשמטה עם "שאגת הארי" חושפים טפח משגרת ימי המלחמה שלהם.

ויאאם קבלאוי

מנהל מחלקה בפרקליטות מחוז צפון, בוגר תוכנית מנדל למנהיגות בשירות הציבורי בצפון

22.03.26

הם הבינו מי הכי זקוקים כרגע לעזרה – למזון, לתרופות, לאוזן קשבת – מיפו בזריזות את הסביבה, את השחקנים הרלוונטיים, את המשאבים העומדים לרשותם, ויצאו לעשות מעשה. שמונה בוגרים ובוגרות שגם שגרת חייהם האישית והמקצועית נשמטה עם "שאגת הארי" חושפים טפח משגרת ימי המלחמה שלהם.

ויאאם קבלאווי