אפי הורוביץ, בן 36, ירושלמי לנצח ותושב לוד בהווה, נשוי ואב לשלושה. בוגר המחזור הראשון של תוכנית מנדל למנהיגות נוער, אחראי על פיתוח התוכן בתוכנית צוערים לשירות המדינה.
מהי תוכנית צוערים לשירות המדינה?
תוכנית צוערים לשירות המדינה היא תוכנית הדגל של נציבות שירות המדינה – הגוף שאחראי למשאבי האנוש של משרדי הממשלה, למכרזים, למדיניות ההון אנושי. התוכנית פועלת כבר למעלה מעשור ומטרתה לאתר צעירות וצעירים מצטיינים שמעוניינים להיכנס לשירות הציבורי, להכשיר אותם לעבודה כמשרתי ציבור שיהוו עתודה ניהולית נושאת שינוי בשירות המדינה. אני חלק מצוות ההכשרה ואחראי על פיתוח התוכן.

מה הכשיר אותך לתפקיד?
התפקיד הזה משלב בין ההשכלה שלי לבין הניסיון המקצועי שלי מחוץ לשירות המדינה, ובתוכו. אחרי שסיימתי תואר ראשון בסוציולוגיה, אנתרופולוגיה והיסטוריה באוניברסיטת בן-גוריון חזרתי לתנועת הנוער שגדלתי בה, 'עזרא', לעבודה במחלקת ההדרכה. הייתי שם כמה שנים ולאחר מכן עשיתי פנייה חדה מהעולם הבלתי פורמלי ופיתוח ההדרכה, לטובת תואר שני בתכנון עירוני. בשנה השנייה ללימודים התחלתי לעבוד במשרד הפנים וכך הגעתי לשירות המדינה. עשיתי תפקידים שונים במשרד הפנים במשך חמש שנים, כולם היו קשורים בדרך זו או אחרת לתכנון תשתיות לאומיות.
וכך גם התחילה ההיכרות שלך עם עבודת הממשלה.
נכון. בתפקיד הראשון שלי במשרד הפנים עסקתי בסוגייה של קידום צדק חלוקתי בעזרת שינוי גבולות שיפוט של רשויות מקומיות, כולל חלוקה מחדש של הכנסות מארנונה עסקית, ותכנון ובנייה של שכונות חדשות. בין השאר עסקתי בסוגייה של חלוקה מחדש של ההכנסות מארנונה של מפעלי ים המלח. בזמנו כול ההכנסות ממפעלי ים המלח עברו למועצה האזורית תמר, ולאחר השינוי הן חולקו בין תשע רשויות נוספות במרחב. זה היה בית ספר לעבודת ממשלה.
תאר את מערכת היחסים הייחודית בין דרג נבחר לדרג מבצע.
בדמוקרטיה הציבור הוא הריבון והוא מבטא את ריבונותו באמצעות נבחריו, שנבחרו כדי לממש מדיניות ולקדם את תפיסת העולם שלהם. באידיאל, בתיאוריה, השר אומר 'מה' ומשרת הציבור אומר 'איך'. בפועל, ה'מה' וה'איך' מתערבבים ונוצרים מתחים. זה מתח מובנה בתוך שירות ציבורי של מדינה דמוקרטית. ולכן, במצב מתוקן יש עבודה משותפת, שכוללת גם קונפליקטים ואי הסכמות. מקרים שבהם עמדת אנשי המקצוע לא מעניינת את הדרג הנבחר או להיפך – כאלה שבהם הדרג המקצועי מתעלם ממדיניות השר הם מצבים פגומים.
יש הרבה עיסוק תקשורתי בנושא הזה לאחרונה.
נכון. אבל מתוך הניסיון שלי, אני חושב שהשיח הציבורי והתקשורתי מבליט את נקודות הקונפליקט האלו הרבה מעבר לנפח האמתי שלהן בשגרת העבודה היומיומית. זה מעניין, זה תופס כותרות, זה מתיישב על המתח בין אג'נדות פוליטיות. ברור שהקונפליקט קיים, אבל שגרת העבודה של הדרג המקצועי, נפח העבודה העיקרי, לא שם. בוודאי לא בדרגי הביניים.
יצא לך לחוות את זה?
כן. יש המון דוגמאות לאורך השנים. אני זוכר, למשל, שכשעבדתי במשרד הפנים שבה הייתה רשות מקומית אחת שלגביה המלצנו לא להרחיב את גבולות השיפוט שלה מחשש להלבנה של בנייה בלתי חוקית, ופגיעה בערכי טבע. הרשות לאכיפה של בנייה במקרקעין, וגם הגופים הירוקים מאוד התנגדו. בסוף התקבלה החלטה שגבולות השיפוט אכן יורחבו, בניגוד לעמדת הגופים המקצועיים.
איך ההרגשה במצבים האלה?
זה קשה וגם שוחק ומתסכל לפעמים. אבל בסוף זה התהליך. אתה מציג את העמדות השונות, אתה מסביר, אתה מנסה לשכנע בעוד דיון ובעוד דיון, ובסוף, לפעמים, אתה מנסח את ההחלטה שאתה מתנגד לה. ולפעמים אלו שאלות אידיאולוגיות ולפעמים השיקולים הם יותר פוליטיים צרים. במקרה השני זה יותר קשה. ויחד עם זאת, חשוב לזכור שמי שחתום על מדיניות הם השר או השרה, והעבודה המקצועית היא בגדר המלצה.

אלו מצבים שקורים גם בעתות של חילופי שרים, מן הסתם.
נכון. כשהתחלתי לעבוד במשרד הפנים, השר היה אריה דרעי והוא החזיק בעמדות חברתיות-סוציאליות בכול הקשור לחלוקת משאבים ציבוריים. אחריו הגיעה השרה איילת שקד, שמגיעה עם תפיסת עולם הפוכה. זה היה שינוי חד מאוד ומאתגר.
במצב כזה, הדרג המקצועי ימשיך לנקוט באותה עמדה או שהמלצותיו המקצועיות ישתנו בהתאם?
בעיניי חלק מהתפקיד של עובדי מדינה הוא להבין את תפיסת העולם של השרה או השר הממונה, ולנסות לראות האם ובאיזה אופן מה שהם עושים בעבודה המקצועית שלהם יכול להתחבר לתפיסת העולם הזו. כמשרת ציבור אני לא רוצה לבגוד ביושרה המקצועית שלי או לעשות דברים שאני לא מאמין בהם, אבל כשנושא מסוים חשוב מאוד לשר, אמצא את הדרכים לחבר, לקשור או להבליט היבטים מסוימים מתוך העבודה המקצועית שלי. לחילופין, יש סוגיות שמלכתחילה לא יגיעו לשר מכיוון שברור שהוא לא מזדהה איתם ולא יקדם אותם. ייתכן שאעלה את זה בפניו פעם אחת, רק כדי שהוא ידע שזה על השולחן.
חלק מהתפקיד של עובדי מדינה הוא להבין את תפיסת העולם של השרה או השר הממונה, ולנסות לראות האם ובאיזה אופן מה שהם עושים בעבודה המקצועית שלהם יכול להתחבר לתפיסת העולם הזו
כלומר, תמשיך להנכיח את העמדה המקצועית שלך.
כשהייתי במשרד הפנים היו סוגיות שגם דרעי וגם שקד נמנעו באופן עקבי לקבל החלטה לגביהם. אנחנו בכל ישיבה דאגנו להזכיר שהנושאים האלה מחכים להחלטה. זה לא עזר, אבל מבחינת עמוד השדרה המקצועי שלנו, הרגשנו מחויבות לשים את זה על השולחן ולהגיד שצריך לעשות עם זה משהו. ידענו שלא יקרה שום דבר, אבל המשכנו.
מתרגלים לזה?
אני חושב שכן. אתה לומד לקבל שאלו כללי המשחק, וככה זה עובד. בסוף, אני עושה את העבודה שלי, והאחריות שלי היא עד גבול מסוים שממנו האחריות היא של הדרג הנבחר. ואני לא אומר את זה מהשפה ולחוץ. בסופו של יום, השר או השרה נותנים דין וחשבון לציבור. אותם יבקרו בתקשורת, קהל הבוחרים שלהם יבקר אותם, המפלגה שלהם תבקר אותם. ולפעמים אתה מבין שאלו הכללים אבל אתה לא רוצה להיות חלק מהמשחק הזה יותר. כל אחד צריך להגדיר לעצמו את הגבולות האדומים שלו. את הרגע שבו הוא לא מוכן יותר לקחת חלק.
נחזור לתפקיד הנוכחי שלך. מתוך הניסיון והידע שלך, מהי דמות הבוגר הראוי של התוכנית?
לבוגר או הבוגרת הראויים יש אחיזה בשלושה היבטים מרכזיים. ההיבט הראשון הוא מקצועיות ומקצוענות בתחום של עבודת הממשלה. כלומר, היא או הוא יודעים לנתח סוגיה, לקרוא נתונים, לערוך השוואה בינלאומית וללמוד ממקרים דומים או שונים, לעבוד עם כלים של שיתוף ציבור ולרתום שותפים לעשייה. בתחום המקצועי כלול גם ידע בעבודה עם תקציבן, עם חשב, עם יועץ משפטי. ההיבט השני הוא באזורי המיומנויות הרכות: ניהול קונפליקטים, ניהול שיחות קשות, יכולות בין אישיות, יכולת עבודה בצוות. והיבט השלישי הוא האמורפי מכולם ונוגע לעניין האתוס של השירות הציבורי.
תגדיר את האתוס של השירות הציבורי שעומד לנגד עיניכם בהכשרה.
משרת הציבור הוא אדם שמחויב לכלל הציבור, יודע לעמוד על תפיסותיו המקצועיות ולתת מענה מקצועי לדרג הנבחר, בלי שעמדותיו הפוליטיות הציבוריות ישפיעו על העבודה היומיומית שלו.
מי רוצה להיות היום משרת ציבור?
בתוכנית שלנו מדובר על אנשים סביב גיל 30 שכבר עשו משהו בעולם התעסוקה והחליטו שהם רוצים להיכנס לשירות המדינה. הם מגיעים מהמגזר הפרטי, השלישי, וגם מהשלטון המקומי או גופים ציבוריים אחרים. הם מאוד מגוונים מבחינת זהות, השכלה ורקע תעסוקתי.
זו לא תקופה קלה להיכנס בה לשירות המדינה.
נכון. והצוערים שמגיעים יודעים לאן הם נכנסים. הם קוראים עיתונים ויודעים מה קורה סביבם. הם יודעים שהשירות הציבורי במצב לא פשוט, שיש לא מעט קונפליקטים עם הדרגים הנבחרים. ובכל זאת, שירות המדינה מבחינתם הוא מקום שצריך שינוי ורענון והם מרגישים שהם האנשים המתאימים למשימה.
אתם מדברים על זה בהכשרה?
כמובן. חלק מהתפקיד שלי הוא גם לשקף להם את המורכבות הזו. זה אתגר שהוא לא תמיד פשוט ואנחנו מנסים להיות מאוד שקופים ולא למכור להם אשליות. אנחנו מדברים איתם על הצורך לעשות עבודה מקצועית כי אנחנו מאמינים שזה מה שטוב למדינת ישראל, וגם על המורכבות עם הדרג הפוליטי. יחד עם זאת, אני משתדל להזכיר להם שבכל מקרה חשוב לחשוב באופן ביקורתי, ולבחון כל סוגייה לגופה.
כלומר, לא לתפוס עמדה לעומתית א-פריורית לדרג הנבחר.
ממש כך. הפוליטיקאים לא תמיד טועים ואנחנו לא תמיד צודקים, וגם לא להיפך. לפעמים קל מאוד להיכנס לפוזיציה הארגונית המקצועית באוטומט. אני חושב שככלל, שר טוב לא מקבל באופן אוטומטי את עמדת אנשי המקצוע, אלא גם חוקר בעצמו ובעזרת היועצים שלו, נפגש עם עמותות וארגונים שעוסקים בתחום ושומע את העמדות שלהם. וכך גם עובדי המדינה – גם אנחנו צריכים להיות ביקורתיים כלפי עצמנו, לבחון נקודות עיוורון, להבין שגם בעמדות מקצועיות עשויים להיות היבטים ערכיים.
גם אנחנו כעובדי מדינה צריכים להיות ביקורתיים כלפי עצמנו, לבחון נקודות עיוורון, להבין שגם בעמדות מקצועיות עשויים להיות היבטים ערכיים.
מה לומדים בהכשרה?
ההכשרה נמשכת עשרה חודשים, במתכונת של משרה מלאה, כולל משכורת. במהלכה לומדים להכיר לעומק את המערכות הממשלתיות השונות, כגון חינוך, בריאות, רווחה, דיור, וגם את מנגנוני הממשל – התקצוב, הייעוץ המשפטי, אסטרטגיה, דיגיטל. לצד זה הם רוכשים כלים לעבודה ממשלתית ואנחנו שמים דגש משמעותי מאוד על ליווי אישי ועל הבנייה שלהם כקבוצה.
כלומר, חשוב לכם ליצור בהם תחושה שהם חלק מקבוצה גדולה יותר.
הקשרים שנוצרים ביניהם ישרתו אותם בתפקידים שלהם בהמשך. אחד האתגרים של הממשלה הוא היכולת לעבוד בצורה מתואמת ומסונכרנת בין משרדים שונים, אז בניית הקבוצה נועדה לשרת את זה, גם בתוך כל מחזור בפני עצמו, וגם באופן כללי – ברשת של הצוערים והצוערות.

אתם מצליחים לגוון את החדר?
הנציבות שמה על זה דגש באופן כללי וגם אנחנו מתאמצים, אבל אנחנו לא תמיד מצליחים. לא מצליחים מספיק. יש לנו מצד אחד מנגנונים פסיביים של הקלות למי שכבר ניגשו, ומצד שני אנחנו גם מאתרים באופן אקטיבי. אנחנו מצויים בקשר עם ארגונים שעוסקים בתחום, עם מכינות בפריפריה החברתית והגיאוגרפית, מעט חוגי בית, מגיעים למוסדות. יש לנו עוד מה להשתפר בתחום הזה, אבל אנחנו גם מזכירים לעצמנו שלא כל אתגרי הפערים בחברה הישראלית יקבלו פתרון במסגרת שלנו.
מהן התכונות החשובות ביותר למשרת או משרתת ציבור?
בהכשרה של הצוערים אנחנו נעים בין שתי תודעות. מצד אחד אנחנו מנסים לחנך לצניעות וענווה. להזכיר להם שהם נכנסים למקום קיים, שיש בו אנשים בעלי ידע וניסיון ותפיסות עבודה, וצריך להיכנס לשם עם הרבה כבוד. ויחד עם זה, מחנכים אותם להביא זווית ראייה אחרת, להצליח לשמור על גמישות מחשבתית, לא להתקבע, להצליח להניע שינוי ולעשות דברים באופן קצת אחר.
איך זה מתקבל על ידי הדור המבוגר יותר?
זה אתגר. לפעמים זה מתקבל כהתנשאות או מעורר אנטגוניזם כי נדמה שהצוערים מגיעים בתחושה שהם באו להציל את העולם, שהם יודעים יותר טוב מכולם, שהם לא מוכנים להפשיל שרוולים ולעשות עבודה קשה. ויחד עם זה, באמת יש צורך באנשים שמגיעים עם חשיבה אחרת, שמצליחים להוביל שינוי באזורים שבהם זה לא קורה. אז זה באמת אתגר.
במתח שבין למידת כלים ופיתוח האתוס, איך אתם מחלקים את הזמן בהכשרה?
בדיוק הייתה לי שיחה על זה עם בוגרת שלנו. במהלך ההכשרה היא השמיעה ביקורת על כך שהם לא רוכשים מספיק כלים, ובפרספקטיבה של שנה לאחור היא אומרת את ההיפך, כלומר שאת הפרקטיקה היא יכולה ללמוד במשרד, ולכן ההכשרה צריכה לעסוק הרבה יותר באתוס, בהבנה עמוקה של המערכות, פחות איך ויותר מה ולשם מה.
אנחנו בשנת בחירות. איך זה משפיע על ההכשרה?
אנחנו נערכים בימים אלה לקראת מחזור חדש, אנחנו נצטרך לתת שם דגש מאוד משמעותי גם על ההיבטים ה'טכניים' שעלולים להיווצר בתקופת בחירות או ממשלות מעבר כגון תקציב המשכי וסמכות מצומצמת להוציא לפועל פרויקטים ותוכניות; בנוסף גם מחשבה ועיסוק משמעותיים בהתכוננות לכניסה לתפקיד בתקופה שבה במקביל אולי נכנסים לתפקידם גם שר או שרה ואו מנכ"ל חדשים, ועל הכנה לאפשרות של השתלבות במשרד בתקופה של שינויים. ברמה עקרונית יותר, התקופה הזו מזמינה אותנו לחשוב על תפקיד של משרת ציבור שעשוי למצוא את עצמו משרת תחת שר או ממשלה שהוא לא מזדהה עם התפיסה האידאולוגית שלה, ובאופן כללי על החברה הישראלית בתקופת בחירות.
ולסיום, אם תצליחו מאוד במשימה שלכם ותכשירו את המעולים והמעולות ביותר, איך אנחנו נרגיש את זה כאזרחים ואזרחיות?
בסופו של דבר הממשלה עוסקת בכל ההיבטים השונים של היום יום שלנו – שירותי הבריאות, החינוך, הרווחה, אתגרי יוקר המחיה, עלות ואופי הדיור, חשמל ואנרגיה, מים, תחבורה ועוד ועוד. התקווה שלנו שהטובים ביותר יבחרו להשתלב בשירות הציבורי בכלל ובמשרדי הממשלה בפרט בכדי לתת שירותים טובים יותר לנו האזרחים ולקדם את הצמיחה של המדינה שיקרה לנו.