יום בשבוע של אבי דאדון

אבי דאדון הוא מנהל תחום מנהלים ומנהלות בארגון חותם, בוגר מחזור כ״ט של תוכנית מנדל למנהיגות חינוכית. במסגרת תפקידו בחותם הוא מוביל הכשרות של עתודה ניהולית, ליווי מנהלים ובניית קהילות של מנהלי בתי ספר ברחבי הארץ, מתוך מחויבות עמוקה לחיזוק החינוך הציבורי ברוח פדגוגיה של אחריות.

06:30 – הבוקר מתחיל בבית. חמישה ילדים, חמישה קצבים שונים, חמש קופסאות אוכל. תם ואני מתחלקים באחריות על ההתארגנות בבקרים, וכשאני יכול, אני מכין סנדוויצ’ים. יש אלרגיות, יש טבעונות, יש דרישות משתנות, ויש גם הרבה תזכורות קטנות על התחשבות בזולת: מה מותר להביא לכיתה, מה אסור, ומה צריך לשים לב אליו כשחיים יחד. לפני שאני יוצא, אני כבר מרגיש את המתח המוכר בין הבית לעבודה, בין נוכחות הורית לבין אחריות מקצועית. זה מתח שלא נעלם, למדתי לחיות איתו ולתת למשפחה קדימות.

08:30 – אני מגיע לישיבת צוות תחום מנהלים ומנהלות בארגון חותם. הישיבה נמשכת שלוש שעות. הצוות שלנו מונה ארבעה־עשר א.נשים, כולם ניהלו בתי ספר, כולם אנשי שטח. חשוב לי מאוד שלא נהפוך לאנשי מטה מנותקים. העובדה שכולנו עדיין מלווים מנהלים, וכולנו נכנסים לבתי ספר, שומרת עלינו ומשאירה אותנו רלוונטיים. כולנו מאמינים שאם נשקיע באמת במנהלים ובמנהלות, יש סיכוי אמיתי לשינוי עמוק במערכת החינוך, ומתוכה גם בחברה כולה.

בחלק הראשון של הישיבה אנחנו מתמקדים בפרקטיקות ניהוליות לקידום שוויון הזדמנויות. אנחנו לא מדברים על שוויון כסיסמה, אלא שואלים שוב ושוב: איך זה נראה בפועל? איך מתקבלות החלטות ניהוליות על הקבצות? על חלוקת משאבים? כיצד מחליטה מנהלת מי מקבל תפקיד משמעותי בצוות ומי נשאר מאחור? מהם המתכונים לבניית בית ספר שלא מייצר מראש מסלולים סגורים? ולאחרונה, מורגשת נוכחות של שאלה גדולה יותר לגבי האחריות שלנו כאנשי חינוך וכיצד ניתן לקדם אחריות בכל מרחבי החינוך.

כל תוכנית בוחנת את זה בדרך אחרת, באמצעות שעות הלימוד, על ידי המתודולוגיה, דרך שאלות של זהות, אבל הקו המנחה ברור: אחריות צריכה להיות נוכחת במעשה היומיומי, לא רק במסמך חזון.

בחלק השני של הישיבה אנחנו עוברים למודל היוועצות. אחד המלווים מביא דילמה מהשטח, ואנחנו עובדים עליה יחד. לפעמים אנחנו מניחים שני כיסאות ריקים במרכז החדר ועורכים סימולציה: מורה, מנהל, הורה. כל אחד פותח רגע את הקליניקה שלו. זה רגע חזק שמזכיר לי עד כמה הידע נמצא בקבוצה, ואף פעם לא מרוכז אצל אדם אחד שיודע לכאורה טוב מכולם.

WhatsApp Image 2026 02 01 at 17.30.16 1

12:00 – מיד לאחר הישיבה מתקיים פורום מטה־שטח של חותם. הארגון גדל מאוד בשנים האחרונות, ולמעשה הכפיל את עצמו. עם ההתפתחות וההתעצמות המספרית מגיעים גם מתחים חדשים: איך שומרים על איכות? על סטנדרטים? איך נצליח להישאר ארגון עם נשמה משפחתית, ובו בזמן להתקיים כמערכת גדולה עם נהלים ותהליכים?

אני מגיע לפורום הזה כאיש שטח. מנסה להחזיק את המתח בין גמישות למסגרת, בין תו תקן לאנושיות. ברור לי שאין כאן פתרונות קסם. יש ניסיון מתמיד לנהל את המתח הזה, לא להדחיק אותו.

13:30 – אני מתפנה לעבודה על תוכניות ההכשרה. עתודות ניהול ארוכות טווח, תהליכים טרנספורמטיביים. אנחנו לא מחפשים קורסים קצרים, אלא אנשים שאומרים: אני רוצה לנהל, ומפגינים נכונות ומחויבות לצאת למסע של בירור זהות ניהולית והבנת בית הספר כמערכת מורכבת.

יש לנו תוכנית במזרח ירושלים, אחת המורכבות שאנחנו מפעילים. המטרה היא לפתח מנהיגות מקומית מתוך הקהילה עצמה, כלומר ללוות א.נשים שיתפתחו, ילמדו וינהלו את בתי הספר של המקום. עברית היא חסם משמעותי ולכן היא חלק מרכזי בתהליך, אבל לא פחות מכך גם פדגוגיה, מיומנויות המאה ה-21 ותפיסה רחבה של חינוך כמרחב אזרחי.

אבי 1

במקביל אנחנו מובילים תואר שני בשותפות עם בית ברל, שחותר להיות רציני ורלוונטי, כזה שמחובר לשטח וגם לתיאוריות החדשניות ביותר. ולצד זה, יש לנו תוכניות לאנשים מחוץ למערכת: מנהלים מהצבא, משדה ההייטק, מעולם החינוך הבלתי־פורמלי, שמתחילים כמורים, לומדים, מתנסים, ורק אחרי כמה שנים קופצים למים העמוקים של ניהול בית ספר.

15:00 – אני עובר לליווי מנהלים שכבר נכנסו לתפקיד. אנחנו יודעים ששחיקה היא לא תקלה, זו מציאות. מנהלים נשחקים מהמערכת, מההורים, מהבדידות שגלומה בתפקיד המורכב כל כך הזה. הליווי שלנו לא מבקש "לתקן" אותם, אלא להיות לצידם, כמעין חדר כושר רגשי ומקצועי.

הרבה פעמים אנחנו עובדים דווקא על ענווה. על היכולת להבין שהידע לא נמצא רק אצל המנהל, אלא בחדר המורים, בתוך הארגון, בתוך הרשות. בתוך המסגרת הזו אני מעודד חתירה לשיפור. המילה הזו מדויקת בעיניי יותר מאשר 'שינוי'. יש רוויה גדולה משינויים. שיפור, לדעתי, מאפשר תנועה מדויקת יותר ועבור מנהל מתקדם שרוצה לקדם ולשנות דרושה הבנה שלוקח זמן להתניע שיפור וזה חשוב להיות בעמדת לומדת שהיא גם עמדה אקטיבית.

WhatsApp Image 2026 02 01 at 17.30.15 1

16:00 – מצטרף לצוות שמוביל את פורום מנהלי בתי ספר של ג׳סר א-זרקא. לפורום שתי מטרות-על: לבנות קהילה מקצועית מחוברת, ולתת למנהלים זמן איכותי של התפתחות מקצועית: ארבע שעות שבהן מותר לעצור, לחשוב, ולהיות ביחד.

אחד האתגרים הגדולים בעבודה שלנו הוא ניהול שותפויות. במרחב החינוכי יש הרבה שחקנים: משרד החינוך, רשות, פיקוח, ארגונים. אנחנו מגיעים כגורם חיצוני, וזה מחייב ענווה. להבין לפני שאני יודע. להקשיב היטב לפני שאני מציע הצעות. יש לנו אמירה ברורה על קידום שוויון, אבל אנחנו לא באים להחליף אף אחד. אנחנו שותפים שמצטרפים לתנועה. זה מתח עדין שבין להיות משמעותי ולתרום מבלי להשתלט או להחליף.

20:30 – אני חוזר הביתה. אם אני מספיק, נשיקה לקטנים, שיחה קצרה עם המתבגרות או ארוחת ערב קלה עם תם.

ישנם ערבים שבהם אני חוזר ללמידה. בשנה האחרונה השתתפתי בתוכנית "ממעמקים" של יחידת הבוגרות והבוגרים של מנדל. אחרי שלוש שנים אינטנסיביות של עשייה, הרשיתי לעצמי לחזור להיות תלמיד בתהליך שבסופו כתבתי מסה על מושג הכוח בחינוך בנים ונערים, זה נושא שמעסיק אותי מאוד, וגם קשור לפעילות נוספת שלי: הנחיית מעגלי אבות.

פעם בשבוע, כשאני מצליח, אני מנחה מעגל כזה. מרחב שבו אבות עוצרים רגע, חושבים על אבהות, על נוכחות, על גבולות. זה מחזיר אותי לעצמי.

23:00 – לפני השינה אני עוצר לכמה דקות של שקט. אני חוזר לאנשים של היום:  בבית, בצוות, בשטח  ולמה שנבנה בינינו במפגשים הקטנים: הקשבה, אמון, וגם מקומות שדורשים עוד דיוק. לצד זה יש הצלחות קטנות, פספוסים והזדמנויות שחלפו. ובסוף נשארת הכרת תודה על הזכות להיות בעשייה חינוכית־חברתית.

חשיפה לסדר יום טיפוסי בחיי בוגר.ת כמו גם לשאיפות שלו/ה ביחס למציאות על שלל מורכבויותיה

אבי דאדון

איש החינוך והניהול, אבי דאדון, הוא מנהל תחום מנהלים ומנהלות בארגון חותם, בוגר מחזור כ״ט של תוכנית מנדל למנהיגות חינוכית

03.02.26

חשיפה לסדר יום טיפוסי בחיי בוגר.ת כמו גם לשאיפות שלו/ה ביחס למציאות על שלל מורכבויותיה

יום בשבוע של אבי דאדון