להתנגד לפיצולים: המלצת קריאה על קרול גיליגן

קרול גיליגן היא פסיכולוגית, פילוסופית פמיניסטית ואקטיביסטית יהודייה-אמריקאית, אשר החלה את דרכה האקדמית והאינטלקטואלית בשנות ה-70 של המאה העשרים בארצות הברית. היא עיצבה את השקפת עולמה בשנים של המאבק של תנועת הזכויות האזרח, הגל השני של הפמיניזם (פמיניזם תרבותי) ומלחמת וייטנאם. בתוך ההקשר הזה, ניתן לראות את עבודתה כחלק ממאמץ תרבותי רחב לחשוף את האופן שבו מערכות ידע, חינוך ואתיקה משעתקות את המבנים החברתיים המקבעים אי צדק, ומדכאות קולות שוליים. בעבודתה מצליחה גיליגן לצקת תוכן והמשגות לקול הנשי לצד הקול הגברי, תוך השלמתם לכדי קול אנושי. היא טבעה את ההבחנה בין מוסר גברי, שעיקר עניינו צדק, לבין מוסר נשי המתמקד באכפתיות (care), ושם על המפה – ראשית המפה הנשית ולאחר מכן המפה האנושית – רגשות ויחסים כקטגוריות מוסריות.

גיליגן מצליחה בעבודתה להנכיח את השקוף, לתת לו שם, להמשיג אלטרנטיבות, לתת קול, ובעיקר – מה שהשפיע עלי יותר מכול והפך את עולמי – הוא התוכן שמחבר בין פמיניזם, יחסים ומוסר: המשגת הדאגה לאחר, היענות לצורכי האחר, ההכרה בתלות ההדדית בין בני האדם – כתיאוריה מוסרית.

ספרה של קרול גיליגן "להצטרף להתנגדות" עוסק בהתנגדות לפטריארכיה, אבל הוא גם הרבה מעבר לכך: הוא מהווה קריאה לראייה רחבה ועשירה יותר של המשמעות של היות אדם. גיליגן מזמינה אותנו להתנגד לפיצולים – בין הגברי לנשי, בין הגוף לנפש, בין שכל לנפש, בין יחסים לעצמיות. המייחד התנגדות זו היא שהקריאה אינה לאיחוי או meshing בין הדברים, לא תזה, אנטי תזה וסינתזה. הקריאה של גיליגן מציעה שהתנגדות לפיצולים אינה מובילה אותנו לעולם הוליסטי הרמוני "קדם-פיצולי", אלא לעולם של גם וגם. ל"גם וגם" של גיליגן יש משמעות ייחודית: אין הכוונה ל"גם וגם" רלטיביסטי ופוסט-מודרני, של נקודות מבט המתקיימות במקביל והן שוות-ערך זו לזו. גיליגן מציעה תמונת עולם, תמונת אדם, תמונת מוסר; היא מציעה הומניזם עמוק, נטוע בקונקרטי, בהקשרים ספציפיים וביחסים. הומניזם שבו אדם מחזיק בקולות (מוסריים) שונים בתוך עצמו; הוא במתח מתמיד בתוך עצמו (ולא רק אל מול העולם), ובוחר בכל רגע נתון מתוך הקשר קונקרטי בו הוא נמצא. ההומניזם נוסח גיליגן הוא עניין קונקרטי, הכורך צדק ואכפתיות בתוך הקשר.

בספרה הראשון, בקול שונה, גיליגן נטעה את יסודות המהפכה שתוביל לאורך חייה האינטלקטואליים והאקטיביסטיים. ספר זה מציע ביקורת חריפה על תיאוריית ההתפתחות המוסרית של לורנס קולברג, שגיליגן הייתה תלמידתו, ו"חושפת אותה" כתיאוריה התפתחות מוסרית גברית למרות מעמדה והיחס השגור אליה כאל תיאוריה אוניברסלית. מדוע זה משנה? כי מאותה תיאוריה  שפותחה לאור ראיונות עם בנים וגברים בלבד – עולה שנשים נופלות מגברים בתחום המוסרי, הן (רובן) לא רציונליות בהקשר המוסרי, רגשניות (אינן מצליחות לשקול באופן נטול משוא פנים) ו"תלותיות" (אינן מפתחות מצפן אישי עקרוני בלתי תלוי באחרים). גיליגן טבעה את ההבחנה בין מוסר "גברי", שעיקר עניינו צדק, לבין מוסר "נשי" המתמקד באכפתיות, ושמה על המפה – הנשית והאנושית – את הרגשות, האכפתיות, היחסים, כקטגוריות מוסריות. השפעתה של גיליגן חרגה הרבה מעבר למחקר הפסיכולוגיה והתפתחות המוסרית: היא שינתה את שדה המחקר בתחום המוסר.

Carol Gilligan P1010970 cropped
פרופ' קרול גיליגן. צילום: Deror avi Ravit CC BY-SA 3.0

גיליגן יצקה תוכן קונקרטי לרעיון של פרדיגמות מוסריות שונות, לכך שא.נשים שונים תופסים את אותה מציאות באופנים שונים, והציעה דוגמא קונקרטית למשמעות של להרכיב משקפיים שונים, של לפרש אחרת את אותו טקסט או אותן עובדות. בגלגול מאוחר יותר גיליגן הכניסה אותי לעולם הפמיניזם התרבותי וממנו לרב תרבותיות, ושוב, סיפקה דוגמא חיה לכך שלא זו בלבד שיש משקפיים שונים, אלא שלמשקפיים מסוימים ערך רב יותר מלאחרים. אך יקר לי מכל ומה שהפך את עולמי הוא התוכן. המשגת הדאגה לאחר, היענות לצורכי האחר, ההכרה בתלות ההדדית בין בני האדם – כתיאוריה  מוסרית.

גיליגן חיברה בין פמיניזם, יחסים ומוסר ובכך ערערה על הנחות היסוד בשדה האתיקה. היא המשיגה את האתיקה הרווחת כמוסר גברי של צדק הנסוב על זכויות, חובות, שוויון, הוגנות. אתיקה של עקרונות שהיא 'מופשטת', רציונלית, 'מתעלה' מעל הרגשות, הצרכים האישיים, והיחסים הבין אישיים. בניגוד לכך, היא שרטטה ופיתחה תיאוריה של אתיקה נשית – אתיקה של דאגה ethics of care – המושתתת על מחויבויות, אחריות לאחרים, היענות לצרכים ורגש של אכפתיות. הדילמה המוסרית הבסיסית באתיקה זו אינה כיצד אני מיישבת בין ערכים עקרוניים שמתנגשים או כיצד אני מממשת את עצמי מבלי לפגוע בזכויות של אחרים, אלא כיצד אני יכולה ליישב בין מחויבויות מתנגשות מתוקף האחריות והאכפתיות שלי כלפי אחרים.

העמדת המניע של להיטיב עם אחרים קונקרטיים כמניע מוסרי נשמע זר בשיח ליברלי של הוגנות וזכויות, שיח אינדיבידואליסטי המניח תפיסה שעל פיה החברה מורכבת מ"בדידים", ישויות עצמאיות, נפרדות ובלתי תלויות. אצל גיליגן, לעומת זאת, היחסים קודמים ל'אני' ואין 'אני' נפרד – הוא תמיד בתוך מערכות ורשתות של יחסים.

31 5847 B3

האסימון לעיתים נופל כאשר אני מציעה לסטודנטיות שלי את הרעיון שהיענות לצרכים של אחרים אינה פעולה של ריצוי כמו שנהוג לתאר נשים או פעולה של הימנעות מקונפליקט. הקשבה והיענות הם בחירות מוסריות.

וכך כותבת גיליגן: טיפול ואכפתיות אינם עניינים נשיים, הם עניינים אנושיים. כל עוד לא נבהיר לחלוטין את טבעו הממוגדר של הפולמוס צדק-לעומת-אכפתיות, תמשיך נוקשותה לכאורה של השאלה לזרות חול בעיננו. וכך לא נתקדם הלאה, ולא נתמודד עם השאלות האמיתיות שעומדות לדיון, אלה הנוגעות לנקודות ההשקה בין שאלות הנוגעות להגינות וזכויות לעניינים של אכפתיות ואחריות. הציווי המוסרי לא לדכא, לא להשתמש בכוח באופן מפלה או לנצל את הזולת, מתקיים לצד הציווי המוסרי לא לנטוש, לא לנהוג ברשלנות או להזניח אנשים הזקוקים לעזרה[…]. עם זאת ציווים אלו מתייחסים להיבטים שונים של עצמנו. הגינות וזכויות הן עניינים הנוגעים לכללים ולעקרונות, ההיגיון שלהן ברור. אם נשים הם בני אדם ולבני אדם יש זכויות – לנשים יש זכויות. אכפתיות דורשת שימת לב, ראייה, הקשבה ויחס של כבוד. ההגיון שלה הוא תלוי הקשר פסיכולוגי. אכפתיות היא אתיקה התייחסותית, המתבססת על הנחת המוצא של תלות הדדית. אך אין משמעותה ביטול עצמי. (עמ' 49)

לעמוד הספר באתר הקיבוץ המאוחד
לקריאת הספר בספריית קרן מנדל


[1] גיליגן, ק., & טריגר, צ. (2016). להצטרף להתנגדות / קרול גיליגן ; עריכה מדעית צבי טריגר ; תרגום : דנה ג’ פלג ; עריכת תרגום : זהבה כנען. הוצאת הקיבוץ המאוחד.
[2] Gilligan, C. (1982). In a different voice : psychological theory and women’s development. Harvard University Press.

יעל נאות עופרים

ד"ר יעל נאות עפרים היא מרצה בסמינר הקיבוצים ובאוניברסיטה העברית בנושאים של פילוסופיה של החינוך, דיאלוג ואתיקה במעשה החינוכי ומומחית בחיבור בין תיאוריה ופרקטיקה בפרט בתחום של שוויון הזדמנויות בחינוך. היא ניהלה מעבדות באגף מו"פ במשרד החינוך (פסיכו-פדגוגיה, רב-תרבותיות, הוגנות ומודעות עוני), הקימה במכון "אבני ראשה" למנהיגות בית ספרית את תחום המחקר והייתה שותפה בהקמת המרכז לאמפתיה בחינוך ובחברה בסמינר הקיבוצים. כיום חוקרת ומפתחת ידע יישומי בחותם

28.09.25

להתנגד לפיצולים: המלצת קריאה על קרול גיליגן