השאלון עם גיל קזמיר

במה אתה עסוק בימים אלה?

ממש עכשיו אני עסוק בשאלת הקיץ ובוחן את הצרכים של קהילות דרום תל אביב בחופש הגדול הנוכחי. זה קיץ שני של מלחמה עקובה מדם, כאשר 50 חטופים עדיין מוחזקים ברצועת עזה ורגע אחרי שהסתיימה המערכה מול איראן, שנחוותה בתל אביב במלוא עוצמתה. אני תוהה איך הכי נכון לתושבים לבלות את הימים האלה, מהו האיזון הנכון בין האיפוק הנדרש למידת האקטיביות הנחוצה כדי להעביר קיץ תל-אביבי שפוי בשכונה. החופש הגדול כאן וילדים ללא מסגרת מסתובבים בין הרגליים של כולם כל הזמן, וברקע עוד ועוד שמות מותרים לפרסום.

כיצד היית מתאר.ת את האתגר המרכזי שעומד בפניך?

במסגרת תפקידי אני אמון על שכונות דרום-מערב העיר. בכל אחת מהן יש קסם מיוחד, אבל אם יש משהו אחד שמחבר בין כולן – זה אתגר השכנות המיטיבה. באותה קומה בבניין דרים לעתים משפחה חרדית לצד דירת שותפים חילוניים, משפחה גאה לצד אישה מבוגרת עולה ותיקה מהקווקז, חסרי מעמד מאריתריאה לצד משפחת עולים טריים ממוסקבה… המרחב התל אביבי העירוני שלנו צריך ויכול להיות דוגמה ומופת לחיבורים ולגשר בין שונים מתוך היומיום המשותף, אבל במציאות כמו במציאות – כוחות רבים פועלים בכדי להסליל אותנו למסגרות שונות ולהרחיק אותנו מכל מי שלא דומה לנו, גם כשהוא שכן שלנו. אולי משהו ישתנה אחרי מבצע "עם כלביא" שבמהלכו במקלטים התערבבו בעל כורחם כל השכנים במקלטים התל אביביים, ללא קשר לזהות האישית והמשפחתית של כל אחד מהם. אולי דווקא עכשיו, אחרי הטראומה הקולקטיבית הטרייה, אפשר לקוות שהשהות המשותפת בזמן חירום הצליחה לייצר גם בטחון ושהערבות ההדדית תפתיע ותעקוף את מחסומי היומיום. אני לקחתי על עצמי את אתגר החיבור מתוך השגרה המקומית בתוך המרחב המשוסע הזה. זה אתגר גדול, אבל אני מרגיש שאם נפצח אותו טוב בדרום תל אביב, זאת יכולה להיות בשורה שתתפשט לכל הארץ.

איזה טקסט מעורר השראה מלווה אותך ביומיום?

לפני כמעט שנה נולד לנו בננו השלישי. הוא ה"אף על פי כן" שלנו. מתוך ענני הייאוש והפחד של אחרי שבעה באוקטובר בחרנו להיאחז בחיים, ולהביא חיים. כמו רבים כל כך מהורי גל הבייבי בום הגדול של 2024. כשהבן המהמם שלנו הגיח לעולם בלידה דרמטית טרום זמנו בשיאו של הקיץ הקודם, פוסט שבעה באוקטובר וטרם המערכה בצפון, הרגשנו שבמובנים רבים המציאות רק הולכת ומתקדרת. כשהבטנו לראשונה בעיניו של הפג הקטן והיפהפה שנולד לנו, היה ברור עם מי יש לנו עסק; מעיין של אור פורץ מתוך עיניו, מעיין של אור שייחלנו שימלא את כולנו בתקווה הנחוצה בכדי לעבור את הימים הקודרים. ברדיו התנגן באותה עת שירה האלמותי של קורין אלאל האדירה. מעיין אור קזמיר וולך הוא התרופה שלי לכל רגע של ייאוש מזדחל. והשיר היפה יפה הזה שכתבה חנה גולדברג מלווה אותי מאז, במיוחד בימים קשים של מציאות בלתי נסבלת.

"כשהרוח
בנשמתך פורעת
כשבחושך
אתה יושב לבד
כשהשמש
לא מנסה לגעת
כשהפחד
אוחז בך לאט

כשצוחקת
מכשפת היער
כשצורח
עורב על החלון
מתקרבת, והיא חדה כתער
מתגנבת
איזו תחושת אסון

אז מתוכך
פורץ מעיין
הוא מתגבר ומתגבר
ואז אתה
חזק
יותר חזק."

את מי (חי או מת) היית רוצה לפגוש בארבע עיניים?  

את אלי שרעבי. האיש המדהים הזה מסמל מבחינתי את כל מה שישראלי, בחיבורים שהוא מייצג. ובעיקר, הוא מהווה השראה אדירה לאופטימיות כשיטת עבודה. וזה בדיוק מה שאנחנו צריכים עכשיו.

ממי הכי היית רוצה לזכות לביקור בעבודה?

לשמחתי, העובדה שאנחנו מתגוררים בעיר שבה אני עובד מאפשרת לילדים שלי לבקר כל הזמן. אני נהנה מאד מהאפשרות להתגאות בפני הילדים במה אבא עושה בעבודה ולהנות יחד איתם מהאירועים הקהילתיים שלנו בשכונות.

באיזו שפה היית רוצה לדבר שוטף?

ספרדית. יסמין אשתי היא בת להורים ארגנטינאיים ובעצמה חיה כמה שנים בדרום אמריקה. המקצב הלטיני שולט בבית חזק ולמרות שעשיתי בגרות 5 יחידות בספרדית, חוץ מלצטט בעל פה שורות מדון קיחוטה של סרוונטס, זה לא עזר לי יותר מדי להבין את הרכילות המשפחתית…

מה מדיר שינה מעיניך?

עתיד המפעל הציוני או ליתר דיוק הסכנה שניצבת בפני המפעל שבנו בעמל רב הדורות שלפני, הבית הלאומי ששואף ליצור כאן חברת מופת. יהודים חסרי כל שהגיעו לארץ הזו מכל קצוות העולם ויצרו את אחת היצירות האנושיות המרשימות ביותר שידעה ההיסטוריה. האפשרות שבגלל שנאת חינם ומלחמת אחים נפסיד שוב את הריבונות שלנו בהחלט מדירה שינה מעיניי.

מהו בעיניך הדבר הטוב שאנחנו מורישים לדור הבא?

קילוף הבושה מעלינו. יש משהו בדור הזה שהפסיק להתבייש מהרבה בחינות. יש בזה גם לא מעט אתגר, אבל ביחס לדורות שהיו לפנינו, יש הרבה בריאות נפשית בחיים עם מינון מופחת של בושה.

איזה ספר מעניין קראת לאחרונה (והאם הוא היה מנייר או דיגיטלי)?

המפגש המעמיק עם קיבוץ רעים בעקבות הזכות שהיתה לנו לארח אותם בתל אביב בשנה וחצי האחרונות, החזיר אותי (בנייר, לחלוטין) ל"כבר ארץ נושבת" של יונת ואלכסנדר סנד. געגועים אל חלוציות תמימה במדבר.

ספר על מחווה של אהבה או נדיבות שנתקלת בה לאחרונה.

במהלך ימי המבצע "עם כלביא" אחד מתושבי שכונת שפירא אירח בממ"ד בביתו עשרות רבות של תושבים מהרחוב בכל אזעקה מחדש, מכל המינים, הצבעים והסוגים שיש לשכונה הזו להציע. זו הייתה ערבות הדדית הלכה למעשה.

עשר שאלות פשוטות אך מצריכות מחשבה, שהמענה עליהן מספק חלון הצצה לנפש הפועלת

גיל קזמיר

מנהל מרחב קהילתי דרום-מערב בעיריית ת"א-יפו. בוגר מחזור ח' של תכנית מנדל למנהיגות נוער

17.07.25

עשר שאלות פשוטות אך מצריכות מחשבה, שהמענה עליהן מספק חלון הצצה לנפש הפועלת

השאלון עם גיל קזמיר