תווי פנים
קווים לדמותו של רפאל בלולו
נקודות עיוורון של אחרים שקשה לי לראות בעולם:
עם השנים למדתי שגם לי יש לא מעט נקודות עיוורון, ולכן כשזה נוגע לאלו של אחרים אני מנסה להיות פחות נחרץ ולנסות ולהבין את הגורמים לכך. מאד היה קשה לי בשנה האחרונה, למרות שמצאתי לעצמי הסברים לעניין, לראות את ההזדהות המוחלטת של רוב הישראלים עם הכאב שלהם ואת העדר האמפתיה לפלסטינים הבלתי מעורבים שנפגעים מהמלחמה שנכפתה גם עליהם.
הטעם המוזיקלי והספרותי שלי:
לצערי, חדוות הקריאה שהייתה לי בגיל צעיר התחלפה בקריאה תכליתית. בגלל אופי העבודה שלי אני קורא הרבה בהקשרים שאינם פנאי. למשל כחבר בוועדת הספרות של מפעל הפיס, אני קורא ספרי עיון המוגשים לתמיכה, כמפיק אני קורא ספרות שיש בה פוטנציאל לעיבוד קולנועי וכבמאי אני קורא ספרים הקשורים לפרויקטים שאני מביים.
המוזיקה היא ספרה אחרת, מרחב החלום והדמיון. אני שומע המון מוזיקה, מעט מאד בעברית, בטווח רחב של פופ; בעיקר אינדי-פופ, ניו-וויב, ארבסק, הארדקור, סינת׳ פופ, ורוק אלטרנטיבי. הדבר שאני הכי אוהב לעשות זה ללכת להופעות לבד ולהתמסר ולהתעטף בצלילים בחוויה שהיא גם מאד אינטימית וגם מאד ציבורית.
מחשבה שמעסיקה אותי כעת –
אני חושב הרבה על הילדים שלי. הם גדלים ומתחילים להתפתח ולהתמודד עם המורכבויות של החיים. אני עסוק במצב החברתי שלהם, בכשלונות ובהצלחות שהם חווים, בגבולות ובטחון עצמי, תוהה איך הם מפתחים פרספקטיבה ותפיסה של זמן. זה מרשים ומעורר התפעלות אך גם ממלא אותי בחששות, דאגות ורצון עז לגונן עליהם ולאפשר להם בסיס רגשי חזק.
משפט ששמעתי בילדות ואני לא יכול לשכוח –
כשאבא שלי ביקש להסביר לי איך להתמודד עם סיטואציות אנושיות מורכבות הוא נהג לומר: ״אבא שלי, (סבא יעקב), היה תמיד אומר 'לשון רכה חוצבת הר'". לצערי, או שלא לצערי, לא פעם בחיי פעלתי בצורה הפוכה לחלוטין מכך. עם השנים למדתי להבין את העוצמה של השפה הבינאישית.
דברים שמעלים בי חיוך –
הילדים שלי. לאחרונה הם החלו לשחק אחד עם השני. שמעון, הגדול, כבר בן 6 והקטן, שאול, קצת יותר משנתיים. אני אוהב להציץ על הדינמיקה שלהם וזה עושה אותי מאושר, הלחיים שלי מתנפחות מחיוך בלתי נשלט, עד כדי כך שאני אפילו מוכן לסבול את זה שהם מבלגנים את הבית בצורה קיצונית.
משהו טוב לגבי עצמי שכל הזמן היה שם ורק לאחרונה גיליתי אותו –
אני חושב שאני אדם אוהב. יש בי תשוקה, יש בי נאמנות. אלו דברים שידעתי לאורך השנים אבל לעתים ראיתי בהם מעמסה. הם יצרו מורכבויות רגשיות שיחד עם חוסר בגרות ופרספקטיבה היוו קושי בעבורי. היום אני שמח עליהם והם מאפשרים לי להרגיש בטוח ומוגן.
מה מעורר בי תימהון –
קשה מאד לעורר בי תימהון. במקומות הזרים ביותר אני תמיד מוצא דברים שמרגישים לי מוכרים וקרובים. לאורך השנים זה הוביל אותי להתנסויות, חוויות והרפתקאות שונות ומגוונות. אני מקווה שאוכל להעביר את התכונה הזו גם לילדים שלי.