קרן בר
חברה במועצת העיר של רמת גן, בוגרת תוכנית מנדל למנהיגות חינוכית בצה״ל, מחזור ח׳
באיזו זירה את פועלת?

אני פועלת בזירת השלטון המקומי. נבחרתי למועצת העיר רמת גן כחלק מסיעת ראש העיר, כרמל שאמה הכהן, שגם נתן לי את ההשראה והמוטיבציה למהלך. אני פועלת כחברת מועצת העיר והנהלת העיר – בהתנדבות – בין היתר בתחומי הבינה המלאכותית וקידום מעמד האישה והשוויון המגדרי. מבחינתי, זו זירה שמאפשרת לי להיות שותפה לקבלת החלטות ולקידום מהלכים שמשפיעים באופן מאוד ישיר על החיים בעיר ועל התושבות והתושבים שלה.
לפני שנכנסת לזירה הפוליטית, מה חשבת על פוליטיקה?
נכנסתי לזירה הפוליטית אחרי שנים של ניסיון בתפקידי ניהול ופיקוד בכירים ביחידה 8200, ובהמשך בעולם הטכנולוגי ובזירה החברתית. העשייה הציבורית נראתה לי כזירה אחרת לגמרי. מצד אחד ראיתי בה אפשרות להשפעה רחבה ומשמעותית, ומצד שני עולם מורכב מאוד, עם תרבות ארגונית אחרת, יחסי כוח, אינטרסים ותהליכי עבודה שלא תמיד מתקדמים בקצב ובאופן שהייתי רגילה אליהם. כאדם מאוד ביצועי, שרגיל לקחת משימה ולהניע אותה קדימה, זה היה עבורי שינוי תפיסתי לא קטן.
והייתה גם שאלה עמוקה יותר: עד כמה אפשר להיכנס לעולם הפוליטי, לפעול בתוכו ולהיות אפקטיבית, ועדיין להישאר נאמנה לערכים, לדרך ולמצפן שלי.
איך את רואה את העולם הפוליטי היום?
היום אני עונה על השאלה הזאת ממקום של הרבה יותר ניסיון, שמתבסס על העשייה הציבורית בפועל. אחת התובנות המשמעותיות שלי היא שהעשייה הציבורית היא קודם כל עשייה למען החברה שבה אני חיה – במקרה שלי, העיר רמת גן, תושביה ותושבותיה. כחברת מועצת העיר יש לי אפשרות להשפיע על הכיוונים שאליהם העיר מתקדמת, על סדרי העדיפויות שלה ועל החלטות פיתוח שמתקבלות בה. זו פוזיציה שונה מאוד מדרג מקצועי, שאחראי למימוש ולביצוע בפועל.
עבורי זה שיעור משמעותי, כי לאורך רוב חיי המקצועיים הייתי מאוד מוכוונת ביצוע. בתהליך הזה למדתי שלא תמיד את זו שמבצעת בעצמך. לפעמים התפקיד שלך הוא לזהות את הצורך, לייצר כיוון, לרתום שותפים, לחבר בין אנשים ומערכות, לייצר הסכמות ולאפשר למערכת המקצועית לבצע, ואלו תהליכים שלוקחים זמן. למדתי גם שפוליטיקה היא קודם כל כלי. היא יכולה להיות לעיתים אינטרסנטית וצינית, אבל היא יכולה להיות גם מרחב משמעותי מאוד של מנהיגות, אחריות והשפעה. לא מספיק להגיע עם רעיון טוב או חזון. צריך לדעת לעבוד בתוך מערכת, להבין אינטרסים, לבנות שותפויות ולייצר הסכמות, וכל זאת בלי לאבד את המצפן הערכי שלך.
היום אני פחות חוששת מהמילה “פוליטיקה”. אני רואה בה זירת השפעה. השאלה בעיניי היא אילו ערכים מביאים אליה, עם מי בוחרים לעבוד ומה מצליחים לשנות בפועל.
אלעד ויס
איש צבא וסא״ל במילואים, מייסד עמותת ״דירה ללוחם״, בוגר תוכנית מנדל למנהיגות חינוכית בצה״ל, מחזור ט״ז
לאיזו זירה פוליטית אתה שואף להיכנס?

הייתי רוצה להשפיע בזירה הארצית, לעשות את הדברים בגדול. פרשתי מהצבא לפני שנתיים, אחרי 24 שנות שירות. באותו הזמן, חשתי שאני רוצה לעשות משהו טוב לעם ישראל, ובעקבות כך הקמתי את עמותת ״דירה ללוחם״, שמטרתה לעזור למילואימניקים לרכוש נדל״ן. בהקשר הזה יצא לי להגיע לכנסת כמה פעמים, על מנת לקדם תחומים חיוניים למילואימניקים. כך הבנתי שאם אני רוצה להשפיע ולייצר את השינוי שאני מבקש לראות, אני חייב לפעול בזירה הארצית. הרצון שלי להשפיע בזירה הזו מגיע מתוך מקום תמים ואמיתי, שרוצה בטובת העם. אחרי המשבר הגדול של 7.10 ניכר עד כמה נחוצה עשייה טובה שנובעת מתוך אמונה בערכי המדינה. אמנם אני עדיין "צעיר" ורק שנה וחצי באזרחות, אבל אני מנסה לעשות מה שאני מסוגל באזורים שבהם אני יכול להשפיע. כך, אני מנסה להגדיל את החשיפה, להגיע למקומות שבהם אוכל להשפיע יותר לטובת המילואימניקים, ולעזור איפה ואיך שאפשר.
איך תפסת את הזירה הפוליטית לפני שפגשת אותו בעצמך?
חשבתי שזה עולם קשוח ושיהיה קשה להתברג בו. כמובן שקשרים הם חשובים, אבל הבנתי שזה גם עולם שצריך לעבוד בו מאוד קשה על מנת להצליח. מעבר לכך, חשבתי, ועודני מאמין, שכדי להיכנס לזירה הזו צריך להיות אדם מיוחד, כזה שבאמת פועל ועושה דברים משמעותיים עבור החברה. כרגע אני עדיין מנסה להבין את מקומי בעולם הזה וללמוד מהי הדרך הנכונה לפעול. בהתחלה הלכתי למפלגת "ישר!" במטרה להיות פעיל, אבל הרגשתי שאין לי שם מקום לקדם את המהלכים שרציתי. אחר כך הצטרפתי למפלגה צעירה יותר, אבל עם הזמן הבנתי שהיא כנראה לא תעבור את אחוז החסימה ואין טעם לבזבז קולות. התנסיתי קצת בתחום, אבל בסוף אני חש שאני עדיין לומד.
איך אתה מבין את הזירה הפוליטית היום, לאור הניסיון שצברת?
קודם כל, הבנתי שזה עולם הרבה יותר פשוט מהאופן שבו הוא מצטייר. מבחוץ הזירה הזו נראית כל כך סבוכה, אבל דווקא בעקבות הניסיון שצברתי ומפגשים עם חברי כנסת, הבנתי שתהליכים קורים בצורה פשוטה ושהמוציאים לפועל הם גם, בסך הכל, אנשים פשוטים. הדבר השני שהבנתי הוא שעם הפשטות הזו, יש מחירים כבדים שצריך לשלם כדי להיות חלק מהשדה הזה, אם זה מבחינת החשיפה שלך ושל משפחתך, הצורך להפוך את העמדות שלך לפומביות, והעימות עם דעות ציבוריות אחרות. זה אומר להפוך מאדם אנונימי לאיש ציבורי, ולהמרה הזו בהחלט יש מחיר. אני עדיין שואל את עצמי שאלות מהותיות לגבי הכניסה לעולם הזה – למה אני? למה דווקא עכשיו?
הילה רובין-שלם
רעיה ואם לארבעה, חברת מועצת העיר וראש האופוזיציה של קריית אתא, בוגרת תוכנית מנדל למנהיגות אזורית בצפון, מחזור א'
באיזו זירה את פועלת?

אני חברת מועצת העיר ויושבת ראש האופוזיציה של קריית אתא. תמיד ידעתי שאני אשת עשייה וביצוע, ולא פוליטיקאית קלאסית. אני עובדת כמנהלת מתנ״ס בעיריית חיפה, תפקיד שהתווה לי אופק והבנה שיש הרבה מה לעשות בקריית אתא כדי לקדם את איכות החיים בעיר. נולדתי בקריית אתא ואני דור רביעי לתושבי המקום. עוד כנערה התנדבתי, הדרכתי וכיהנתי ביו"ר מועצת הנוער העירונית, ומאז ועד היום מכהן אותו ראש עיר. קריית אתא היא עיר מאוד חמה ומשפחתית עם תושבים שמגיע להם שיהיה להם טוב. בהתחלה, רציתי לייצר שינוי מבפנים ולהשפיע מתוך הקואליציה. כך, התמודדתי לראשונה בגיל 23, אבל כשהתחלתי להתברג שם הבנתי איך הדברים נראים מבפנים, והתחלתי לתהות אם אני אכן מתאימה לפוליטיקה, ולקחתי הפסקה.
אבל הקריאה לחזור לפוליטיקה לא נתנה לי מנוח. ראיתי שאיכות החיים בעיר התדרדרה ושהתושבים הפכו להיות רק משאב כספי, ואינם מקבלים את השירות הראוי להם. הבנתי שהחתירה להישרדות פוליטית בשלטון ממושך של 30 שנים ביטלה את ערכי המנהיגות, ושאני צריכה לעורר את העיר הזו שכל כך חשובה לי. בתכנית מנדל למנהיגות אזורית נפל לי האסימון והבנתי שאני לא יכולה לוותר על עשייה למען תושבי העיר, גם אם זה אומר להיכנס שוב לזירה הפוליטית המורכבת. לקראת סוף הלימודים, החלטתי שאני מקימה סיעה ומתמודדת שוב למועצת העיר. זכינו בשלושה מנדטים, ובמערכת הבחירות שלאחר מכן התמודדתי גם לראשות העיר וזכיתי ב-37% מהקולות ובחמישה מנדטים. היינו הפתעת הבחירות והפכנו להיות אופוזיציה עניינית ובועטת עם עשייה משמעותית ומאבק למנהל תקין אף ברמה הארצית.
ההבנה, ההשראה והולדתו של רעיון השינוי וההתמודדות שלי נולדו כפרויקט שלי במנדל – להקים סיעה שאני מובילה אותה, הסיעה נקראת ״הילה שלם והתושבים״ מתוך תפיסה קהילתית, שאני רצה יחד עם התושבים ולמענם.
מה חשבת על הזירה הפוליטית לפני שנכנסת אליה?
תמיד ידעתי שאני אשת ביצוע, שכשנותנים לי פרויקט אני עפה, יוצרת, מפתחת. מעבר לכך, אני מחוברת לאדמה שבה גדלתי, ולמנטליות של החמימות והמשפחתיות של האנשים שחיים בעיר. הם אנשים שמודים על כל דבר שיש להם, אבל לדעתי מגיע להם הרבה יותר. תמיד ידעתי שאני גם אשת שטח. אני אוהבת להסתכל לאנשים בעיניים ולהקשיב להם, להרגיש את הדברים בגוף. אולי אנשים שגרים מחוץ לקריית אתא חושבים שיש המון בנייה בעיר שמתפתחת וגדלה. אבל את התושב שגר בשכונת קריית בנימין או בן עמי לא מעניין שיש בנייה חדשה אם הבית שלו קרס מפגיעת טיל. אותו מעניין שתהיה התחדשות עירונית, והוא ירגיש בטוח ויראו את הצרכים שלו. הבנייה אינה החיים עצמם וראוי שיהיה עיסוק בתושבים של היום, ולא רק בתושבים העתידיים. לפני ההיכרות שלי עם העולם הפוליטי חשבתי שהקשר והידע השורשי שלי ושהיכולת שלי לראות את הפרטים האלו ולהקשיב הם מה שיעזור לי לנצח, להגיע למקומות שבהם אני יכולה להשפיע ולעזור. יותר מכך, חשבתי שלהסתכל לאנשים בעיניים זה לראות את התמונה הגדולה.
מה את חושבת על הזירה הפוליטית היום, לאור ניסיונך?
הבנתי שאני צריכה לאזן את הידיעה המאוד אינטואיטיבית ואפילו רגשית שלי על קריית אתא ותושביה עם ידע שהוא, מבחינה מסוימת, יותר קר ומדויק. הבנתי שאי אפשר רק לעבוד לפי אינטואיציה, ושיש עניינים טכניים חשובים מאוד שפספסתי, כמו היכולת לדעת איך לחלק את העיר, לבחון את המהלכים שרציתי לייצר, להבין את המספרים ולדעת לגזור מתוכם את הנתונים הרלוונטיים. הידע היותר פורמלי, שרגיש דווקא לנתונים וסקרים ולהיבטים טכניים הוא לא פחות חשוב מהידע הרגשי, והם צריכים להשלים יחד את התמונה. הם מזינים זה את זה. כדי לדעת מה התושבים באמת רוצים אני צריכה גם לעשות סקר רחב וגם ללכת ולדבר עם אנשים ברחובות. תובנה מרכזית נוספת שיש לי היום היא שהפוליטיקה המקומית היא לא פחות חשובה מהארצית, לפעמים אפילו יותר. יש שינוי שקורה מלמעלה, של מדיניות שנוגעת לכל אזרחי המדינה, ויש שינוי שיכול לקרות רק מלמטה, מהשטח, מהמקומי, שיכול להשפיע גם ברמה הארצית הרחבה. הזירה הפוליטית היא זירה קשוחה ודורשת משאבים רבים, גם נפשיים. יחד עם זאת, תחושת השליחות בעשייה הזו היא גדולה ומשמעותית, כי באמת ניתן לשנות ולשפר לאנשים את החיים ולהיות הפה של התושבים. בעיניי חשוב שייכנסו אנשים איכותיים וטובים לזירה ויתנו השראה לאחרות ואחרים לפעול בה ולקדמה מבפנים, ובנוסף אני מאמינה שבעזרת מנהיגות מקומית אפשר לגרום לאנשים להאמין במנהיגות ארצית.
משה תורג׳מן
עורך דין וחבר הנהגה ברבעון הרביעי, בוגר תוכנית מנדל למנהיגות בחברה החרדית, מחזור ט'
לאיזו זירה נכנסת?

במקצועי אני עורך דין לדיני משפחה. אני מתגורר באלעד, אב לשישה וסב לשלושה. כך זה בחברה החרדית – מתחילים את המשפחה מוקדם. במהלך המלחמה האחרונה ביצעתי למעלה מ-400 ימי מילואים, בתפקידי כרב הצבאי של בית החולים סורוקה. זו הייתה חוויה עוצמתית ומטלטלת, שהשפיעה עליי עמוקות. מתוך הכלים והתובנות שקיבלתי במנדל החלטתי להקים את תחל״ס – תוכנית חרדים לשירות סדיר, שנועדה לקדם השתלבות של צעירים חרדים בשירות הצבאי. לצד זאת, כיום זירת ההשפעה המרכזית שלי היא במסגרת הרבעון הרביעי, שם אני מוביל את תחום ״חרדים ברבעון״. אני חש שבחברה החרדית מתרחש כיום תהליך משמעותי של שינוי ותסיסה פנימית. בעיניי, התשובה לתהליך הזה אינה בהכרח הקמה של עוד מפלגה, אלא מתן קול לתביעה לשינוי שכבר קיימת בתוך החברה החרדית. אני תומך בקידום חינוך חרדי ממלכתי, מבקש להרחיב את אפשרויות השירות הצבאי לחרדים, ורואה חשיבות רבה בשילוב החברה החרדית באקדמיה ובחברה הישראלית כולה. אני רוצה להיות אחד מהקולות שמייצגים את הציבור החרדי שמבקש את השינוי הזה – ולסייע לכך שהקול הזה יישמע במרחב הישראלי. לתפיסתי, החברה החרדית צריכה לעבור מחשיבה שמתמקדת רק בצורכי הקבוצה לתפיסה רחבה יותר של פעולה למען הכלל, ומתפיסה של חיים בתוך מרחב כמעט נפרד לתפיסה של לקיחת אחריות והשתתפות מלאה במדינה ובחברה הישראלית.
מה חשבת על העולם הפוליטי לפני שנכנסת אליו?
לפני הכניסה שלי לעולם הפוליטי חשבתי שהדרך המרכזית להשפיע ולחולל שינוי היא מתוך המערכת הפוליטית החרדית הקלאסית, כחלק ממפלגה חרדית שנמצאת בעמדות השפעה בממשלה. היו בי המוטיבציה והרצון לפעול, אבל חסר לי החיבור בין הרצון לבין הפרקטיקה: איך הופכים רעיון למהלך ציבורי ופוליטי אפקטיבי. יתר על כן, קיוויתי שאוכל להיות חלק מגוש שלישי, מגוון, שיהיה מאוחד מתוך הגיוון שבו. לשם כך, הרגשתי שאנחנו חייבים לייצר כאן שפה חדשה, שבאמצעותה אנחנו ניגשים לשדה הפוליטי.
מה אתה חושב על הזירה הפוליטית היום, לאור ניסיונך?
אחד השינויים המרכזיים שעברתי נוגע להגדרה מדויקת יותר של קהל היעד ושל המרחב שבו אני רוצה להשפיע. במסגרת הפעילות שלי ברבעון הרביעי השתתפתי בכנס גדול שבו נשאתי דברים על החשיבות ועל הצורך של החברה החרדית לקחת חלק משמעותי יותר בעשייה במדינת ישראל, וגם על הדרכים המעשיות לעשות זאת. בכנס הרגשתי תמיכה ושיתוף פעולה משמעותיים. אבל לאחר מכן הבנתי עד כמה קשה לתרגם את התמיכה הציבורית למהלך פוליטי ממשי. בעקבות התהליך שעברתי בתוכנית התחדדה אצלי ההבנה ששינוי בחברה החרדית אינו יכול להסתפק ביוזמות מקומיות או פרטיות. כדי לחולל שינוי משמעותי נדרש גם שינוי ברמה הארצית. במקביל, הבנתי שהקמת מפלגה חרדית נוספת, שתידרש לבנות בתוך זמן קצר כוח פוליטי משמעותי, היא משימה מורכבת מאוד. מכאן הגעתי למחשבה אחרת: ייתכן שהשינוי שאני מבקש לקדם יכול להתרחש דווקא באמצעות נוכחות חרדית בתוך מסגרות פוליטיות שאינן חרדיות. מעבר לכך, אחד השיעורים המשמעותיים שלקחתי מהתוכנית הוא החשיבות של זיקוק המסר. בסופו של דבר, הציבור צריך להבין מהו השינוי שאני מבקש לקדם, ולא רק מי האדם שמבקש להוביל אותו. כרגע אני פועל בזירות רבות, ועדיין ממשיך לדייק את האסטרטגיה הנכונה עבורי. אני מאמין שהצלחה היא תוצאה של הזדמנות שפוגשת מוכנות.
במיוחד, התחדדה אצלי התובנה שכדי לייצר שינוי משמעותי, אנחנו חייבים לפעול יחד. בינתיים, צריך להמשיך לעבוד.
אפי פדידה
עורכת דין, מייסדת ויו"ר עמותת ״כל הנשים״ לקידום שוויון וזכויות לנשים. בוגרת התוכנית למנהיגות חברתית במרכז מנדל למנהיגות בצפון, מחזור ד'
לאיזו זירה את נכנסת?

במקצועי אני עורכת דין ויש לי משרד עצמאי. בנוסף, אני גם המייסדת ויו"ר עמותת ״כל הנשים״, המייצרת פרויקטים כלל ארציים למניעת אלימות על כל גווניה, ומקדמת שוויון זכויות לנשים. הפעילות בעמותה מגיעות מכל הקשת הפוליטית ומכל המגזרים. מעבר לכך, אני רואה חשיבות גדולה בפעילות פוליטית, ונמצאת בזירה הזו כבר די הרבה זמן, כשאני נעה בין המקומי לארצי. כיהנתי בוועד המקומי ביישוב שלי אבטליון, והייתי חברת מליאה במועצה אזורית משגב. כיום אני דירקטורית בתאגיד המים. חלמתי במשך שנים להקים מפלגת נשים, וב-2020 הגשמתי את החלום והקמתי יחד עם עוד 100 נשים מכל המגזרים ומכל ההשקפות הפוליטיות את מפלגת ״קול הנשים״. הטבילה הראשונה שלי בפוליטיקה הארצית הייתה התמודדות עם "קול הנשים" לכנסת ה-23.
מה חשבת על הזירה הפוליטית לפני שנכנסת אליה?
ראיתי חשיבות מאוד גדולה בהתמודדות שלי כחלק ממפלגת ״קול הנשים״. רצו יחד איתי נשים מכל המגזרים ומכל רחבי הקשת הפוליטית, והמצע שלנו היה מבוסס על קידום נשים, בכל תחומי החיים. הרגשנו שאנחנו ייחודיות בהשקפה הזו, ולמרות שלא קיבלנו מנדט ראינו שקיבלנו קולות מכמעט כל עיר וכל יישוב ברחבי הארץ. הצד השני של המטבע הוא שבזכות המצע הייחודי הזה, יכולתי להימנע מהשתייכות לצד מסוים במפה הפוליטית. שמרתי על נייטרליות ולא נקטתי עמדה בסוגיות פוליטיות נפיצות, עסקתי בזכויות נשים אך ורק בגלל שזה חשוב לי. חששתי שאם אביע עמדה ואהיה מזוהה עם צד מסוים של הספקטרום, זה יפגע בי מקצועית או אישית ויגרום לאי נעימות ביחסים הבינאישיים שלי. פחדתי שאנשים שקרובים אליי יתרחקו או יתייחסו אליי אחרת אם אנקוב באמירה נחרצת מצד כלשהו של המפה הפוליטית.
מה את חושבת על העולם הפוליטי היום?
התובנה המרכזית שהובילה אותי בחזרה לעולם הזה התרחשה במהלך שיחה עם איילת שקד לגבי ההתמודדות בבחירות הקרובות. הבנתי שכדי להיות חלק מהמשחק הפוליטי אני חייבת לרדת ולשחק במגרש, וכדי לעשות את זה אני צריכה לבחור מפלגה שאני מזדהה איתה. עכשיו, כשכבר עשיתי את הקפיצה הזו, אני מבינה שהעובדה שאנשים שמכירים אותך חושבים עלייך אחרת, ואולי אפילו מבקרים את העמדה שנקטת, זה גם חלק מהמשחק. מה גם שעכשיו שעשיתי את זה ואני שלמה עם ההחלטה שלי, זה גם באמת לא מפריע לי. יותר מזה, ברגע שהלכתי עם הלב שלי למפלגה שאני באמת מזדהה איתה, הבנתי שיותר קל להביע עמדה מאשר להישאר על הגדר.
בסופו של דבר, להיות חלק מהמגרש הפוליטי זה לראות את התמונה הגדולה, לראות את השינוי שאני רוצה לייצר בשיח הציבורי, בדרך שבה פוליטיקאים מדברים זה עם זה ולהבין שהמטרה הזו הרבה יותר חשובה מהחששות האישיים שלי. ברגע שחשתי את השליחות הזו והבנתי שאני יכולה לשחק תפקיד משמעותי בזירה הפוליטית ולייצר כאן שינוי לטובה, הכול התבהר. הבנתי שגם אם חלק ממכריי לא יאהבו את הדרך שלי ולא יסכימו איתה, זה מחיר שאני מוכנה ושווה לשלם.