פעולה פוליטית

איך מחנכים בני נוער לנקוט עמדה בלי לומר להם באיזה צד לעמוד? ארבעה מנהיגים של תנועות וארגוני נוער, המייצגים תפיסות עולם שונות, מדברים על פוליטיקה בלי מפלגתיות, על היכולת להתווכח בלי להתפרק ועל האתגר לגדל דור שמאמין בכוחו להשפיע על המציאות – הרבה לפני שהוא מגיע לקלפי

אפשר היה לצפות שארבעה ראשי תנועות וארגוני נוער, שמגיעים מעולמות ערכיים ואידיאולוגיים שונים מאוד, יחלקו ביניהם על השאלה אם בכלל נכון לדבר עם בנות ובני נוער על פוליטיקה. אלא שדווקא כאן, מסתבר, כמעט שאין מחלוקת. השאלה מבחינתם איננה אם לעסוק בפוליטיקה, אלא איך לעשות זאת, עד כמה, ולמה בדיוק מבקשים לחנך באמצעותה.

בשבועות האחרונים שוחח 'המנדליסט' עם ארבעה בוגרים העומדים בראש תנועות וארגוני נוער – לירן גרוס, מזכ"ל עזרא; לירן טוהר, סמזכ"ל השומר הצעיר; סתיו גיל, מנכ"ל אחריי! ורון אולארצ'יק, מנכ"ל חמש אצבעות – על מקומן של התנועות וארגוני הנוער בתקופת בחירות. מתוך ארבע השיחות עולה תמונה מעניינת: לצד הבדלים ניכרים בתפיסות העולם, בגבולות השיח ובפדגוגיה, כל הארבעה רואים בחינוך למעורבות, לאחריות ולהשפעה חלק מרכזי מתפקידם, בחלק מהמקרים ה-תפקיד. לכן, הבחירות עבורם אינן 'רגע שיא' שבו התנועה או הארגון סוטים ממסלולם ומתחילים לעסוק בפוליטיקה. הבחירות הן תקופה שבה שאלות שהן ממילא עוסקות בהן – זהות, ערכים, הנהגה, אחריות, השתתפות והשפעה – מקבלות צורה קונקרטית מאוד.

בזמן ובמקום שבו אנו חיים, שאלת הבחירות כורכת בתוכה גם שאלה רחבה יותר: איך מחנכים למעורבות, לקבלת אחריות, למנהיגות בתוך חברה שסועה, וכל זאת גם מבלי להפוך את הפעולות, ההכשרות והמפגשים לזירת התגוששות והתלהמות. "אחריי!", למשל, קמה אחרי רצח רבין לשם "השכנת ערבות הדדית, קירוב, הפחתת שנאה וקיטוב", והיא פועלת היום עם בנות ובני נוער מכל קצוות החברה הישראלית; אחת ממטרותיה, נוכח המצב, היא לפתח בבני ובנות הנוער את האמונה "שיש להם יכולת להשפיע על האופנים שבהם השסעים יעוצבו ויתבטאו בעתיד", כפי שאומר סתיו גיל. ב"עזרא" הקדישו את השנתיים האחרונות לדיונים אודות היכולת לשוחח עם בעלי דעות אחרות, ובוועידה האחרונה של התנועה אף התקיים מפגש עם בני נוער מ"מחנות העולים", תחת הכותרת "משבטים לאומה". ב"חמש אצבעות" מחפשים באופן מכוון שיתופי פעולה עם תנועות אחרות, בדגש על הציונות הדתית, מתוך תפיסה שלא די לדבר על חיבור אלא צריך להפגיש בפועל בין בני הנוער; חשוב לנו "לדבר, להכיר, להפסיק לפחד ולהיות מסוגרים רק בתוך עצמנו", אומר רון אולארצי'ק. במובן הזה, הבחירות אינן רק הזדמנות ללמוד כיצד אזרחים משפיעים על השלטון; הן גם מבחן ליכולת להחזיק מחלוקת, לפגוש מי שחושב אחרת, ולהמשיך לראות בו שותף לחברה משותפת.

הפתק כן קובע

אחת השאלות הבולטות שחזרו בשיחות נגעה לתחושת ההשפעה של בני ובנות הנוער על המציאות: רבות ורבים מהם מטילים ספק עמוק באפשרות שמה שהם עושים יכול להשפיע על המציאות החברתית והפוליטית. סתיו גיל מ"אחריי!" אומר שחלק מן החניכות והחניכים צריכים לרכוש את התחושה שהם אינם רק מי שהמציאות קורית להם, אלא כאלו שממש יכולים לקחת חלק בעיצובה. 'המדינה היא אנחנו ומה שנעשה הוא שיהיה' הוא אחד הסלוגנים המובהקים של "אחריי!", והוא משקף את מטרת הארגון – שבני ובנות הנוער "יבינו את כוחם כריבון" ואת יכולת ההשפעה שלהם, ויראו במעורבות לא רק זכות אלא גם אחריות.

גם לירן טוהר מהשומר הצעיר מזהה אצל חלק מבני ובנות הנוער תחושה של "חוסר אונים פוליטי" והטלת ספק באפשרות שהשתתפות בבחירות אכן משנה משהו. לכן, מבחינתו, אחד האתגרים החינוכיים הוא להחזיר משמעות אפילו למעשה הבסיסי ביותר של הדמוקרטיה: לשים פתק בקלפי: "יש פה דור שצריך לחנך אותו למעשה הבחירה עצמו", הוא אומר; "המחשבה שנשים פתק בקלפי ויהיה פה טוב יותר מאוד רחוקה מהם". בשומר הצעיר מבקשים לתרגל את תחושת ההשפעה גם בתוך חיי התנועה עצמם. שכבת ט', למשל, התבקשה לבחור את הנושא שבו תעסוק התנועה בשנה הבאה. זהו לכאורה מהלך קטן, אך מבחינת טוהר הוא חלק מתפיסה רחבה יותר: אם רוצים שבנות ובני נוער יאמינו שיש להם השפעה על המדינה, צריך לאפשר להם קודם כל להתנסות במצב שבו הקול שלהם משנה משהו במציאות שלהם עצמם. במובן הזה, הבחירות הן שיעור באזרחות לא מפני שהן מלמדות איך עובדת הקלפי, אלא מפני שהן מציבות באופן חד את השאלה: האם אני צופה במציאות מן הצד, או משתתף בעיצובה?

אם רוצים שבני נוער יאמינו שיש להם השפעה על המדינה, צריך לאפשר להם קודם כל להתנסות במצב שבו הקול שלהם משנה משהו במציאות שלהם עצמם

גם בחמש אצבעות האחריות והפרואקטיביות הן חלק מהשפה החינוכית הקבועה. אחד ממאפייני הזהות של הארגון הוא, לדברי רון אולארצ'יק "אחריות במובן של פרואקטיביות" – להיות מי שיוזמים, מחפשים ליצור ולעשות, בלי לחכות שאחרים יעצבו את המציאות. בהקשר הזה, הבחירות הן עוד זירה שבה אפשר לשאול את בני ובנות הנוער האם יש להם עמדה, האם חשבו על סוגיה חברתית כלשהי, ומה היו רוצים שיקרה במדינה. מבחינתו, אם נער או נערה חוזרים הביתה וממשיכים את השיחה הזו עם הוריהם, חברים או אחרים, מתרחש תהליך חינוכי משמעותי.

כך, הן עבור התנועות והן עבור הארגונים, הבחירות אינן רק שיעור באזרחות. הן מפגש מעשי עם שאלה רחבה יותר: האם אני עומד מן הצד ומתאר את המציאות, או רואה את עצמי כמי שיש לו אחריות מסוימת לעיצובה.

Outdoor Team Portrait Collage 1
מימין למעלה בכיוון השעון: רון אולארצ'יק, לירן טוהר, סתיו גיל, לירן גרוס

פוליטי, לא מפלגתי

אם יש נקודה שכל ארבעת המרואיינים חותמים עליה הרי הוא זה: חינוך פוליטי – כן; מפלגתי – לא. לירן גרוס מ"עזרא" מנסח זאת בפשטות: "אנחנו מחנכים אותם להיות פוליטיים, אבל לא להזדהות עם מפלגה מסוימת". מבחינתו, המילה 'פוליטיקה' אינה שם אחר להשתייכות למפלגה, אלא הדרך שבה מתנהלת המציאות המשותפת: "פוליטיקה זה איך שמנהלים פה את החיים, ואנחנו צריכים להיות מעורבים בזה". לכן, לדבריו, תנועה שמבקשת לחנך להנהגה חייבת לחנך גם למעורבות, ללקיחת חלק ולשאילת שאלות, ובו בזמן להיזהר מאוד מלומר לחניכים איזו מפלגה היא "הנכונה". שהרי יש בכך משום סתירה. 

גם רון אולארצ'יק מבקש לייצר אצל חניכיו תודעה פוליטית מבלי להכתיב הצבעה. הוא מדגיש שהמטרה היא לגדל צעירים "עצמאיים, מעורבים, מחוברים", שאינם מנותקים ממה שקורה במדינה. מבחינתו, לא ייתכן שארגון המתיימר להיות חינוכי יתעלם ממצב המדינה כאשר "המדינה בוערת". עם זאת, הוא מדגיש: "זה לא בכיוון של להגיד להם תצביעו כך או אחרת". הוא מבקש לעודד אותם לשאול את עצמם: "מה אני רוצה שיקרה במדינה? אילו ערכים אני רוצה לקדם? איזו מנהיגות אני רוצה לראות?"

לירן טוהר מהשומר הצעיר ממקם את הקו במקום אחר. טוהר אינו מסתיר את העובדה שהתנועה היא תנועת שמאל ציוני ורואה בזהות האידיאולוגית חלק מה-DNA שלה. לשיטתו, יש קשר ישיר בין בעיות בחברה הישראלית לבין המדיניות שמתקבלת והאנשים שנבחרים לעצב אותה, ולכן תנועה חינוכית שמבקשת להשפיע על המציאות אינה יכולה להתייחס לפוליטיקה כאל מילה גסה. הוא גם אומר במפורש שיש לתנועה תפקיד להשמיע קול ברור במרחב הציבורי, בתקופה שבה חלק מחניכיו חשים שהם מפחדים להשמיע את דעותיהם ברבים. 

ב"אחריי!", לעומת זאת, הפוליטיות מתורגמת במידה רבה למושגים של אחריות ועשייה. גיל מתאר את הארגון כ"מאוד ממלכתי ובקונצנזוס" וכזה שנזהר מהזדהויות פוליטיות. האקטיביזם שהם מחנכים אליו, הוא אומר, בא לידי ביטוי "באחריות לשינוי פני המציאות", ובעיקר דרך השטח. העובדה שבבחירות הקרובות צפויים להתמודד שישה מבוגרי "אחריי!" במפלגות שונות על פני הקשת הפוליטית, היא לשיטתו הוכחה לכך שחינוך למעורבות יכול לקבל ביטויים מפלגתיים שונים.

עם זאת, ההבחנה בין 'פוליטי' ל'מפלגתי' אינה פותרת את כל השאלות, גם אם התנועות והארגונים אינם מכוונים את החניכות והחניכים למי להצביע ומנסות לפתוח בפניהם צוהר למגוון רחב של עמדות ותפיסות עולם. במובן הזה, השאלה איננה אם תנועה או ארגון נוער משפיעים על תפיסת עולמם של החניכים והחניכות, זה כמובן בלתי נמנע, אלא כיצד הם עושים זאת, ועד כמה הם מודעים לאחריות הכרוכה בהשפעה הזאת. זה אולי אחד ההבדלים המעניינים בין ארבעת הארגונים: לא עצם קיומו של מצפן ערכי, אלא מידת הנכונות להניח אותו בגלוי על השולחן.

ההבחנה בין 'פוליטי' ל'מפלגתי' אינה פותרת את כל השאלות, גם אם התנועות והארגונים אינם מכוונים את החניכות והחניכים למי להצביע ומנסות לפתוח בפניהם צוהר למגוון רחב של עמדות ותפיסות עולם

איך מחנכים לגיבוש עמדה בלי לומר מה לחשוב?

ב"עזרא", אומר גרוס, "אין צורך לבנות תוכנית הדרכה ייחודית לבחירות". התנועה עוסקת לאורך השנה בלימוד, בבתי מדרש, בחברותות, בשאלת שאלות ובמפגש עם דעות אחרות. הבחירות אולי מוסיפות להקשר הזה ממד אקטואלי, אך הן אינן משנות את דרך העבודה. דווקא בתקופה שבה הקמפיינים מבקשים להפוך מילים כמו 'מנהיגות', 'אחריות' ו'ערבות' לסיסמאות, גרוס מבקש מהחניכים לעצור ולשאול מה משמעותן של המלים האלה באמת. "אסור לנו לשחוק את המילים האלו רק כי אנחנו בתקופת בחירות; המשימה שלנו היא לא לשכוח שאלו מילים אמיתיות. שאנחנו, כיהודים, מאמינים, שלמילים ולעברית יש כוח", הוא אומר.

גרוס מתאר פדגוגיה שמבקשת להוציא את החניך מעמדה פסיבית. בבית המדרש, למשל, לא מסתפקים בהרצאה של רב ולא מחכים לשאלה יחידה שאולי תישאל בסופה. החניכים מקבלים טקסטים, שאלות והכוונות, לומדים בחברותות ונדרשים למאמץ אינטלקטואלי ולמפגש עם הדעה של מי שיושב לצדם. מבחינתו זהו בדיוק ההבדל בין העברת מסר לבין חינוך לחשיבה עצמאית.

ב"אחריי!" עיקר העיסוק בפוליטיקה מתרחש במכינות, שבהן החניכים בוגרים יותר ויש יותר זמן. הדמוקרטיה הישראלית היא אחד מנושאי הליבה של הארגון בכל ימות השנה, והם עוסקים גם בסוגיות של שוויון בפני החוק, הכרעת הרוב, זכויות יסוד, זכויות מיעוט, מתוך חשיבה ביקורתית. חלק מן הלמידה מוקדש גם לאוריינות תקשורתית – למשל לבחינת בעלי השליטה בערוצי תקשורת, האינטרסים שמאחוריהם והצורך לגוון מקורות מידע כדי להבין אירועים מורכבים. 

לקראת הבחירות מתווסף במכינות של "אחריי!" שבוע בחירות שכולל ביקור בכנסת, היכרות עם עבודת ועדה, פאנל עם נציגי מפלגות ודיבייט שבו כל קבוצה נדרשת ללמוד ולהציג מצע ואג'נדה של מפלגה. המטרה אינה רק להכיר את המפלגות, אלא לדרוש מהמשתתפים להתנסות בייצוג עמדה, גם אם אינה עמדתם. לצד זאת, הארגון מעודד השתתפות פוליטית ממשית – להתפקד, להשתתף בחוג בית, להקשיב ולקרוא. אצל החניכים הצעירים יותר, שמשתתפים בפעולות רק שעות ספורות בשבוע, ושרבים מהם עדיין אינם בעלי זכות בחירה, העיסוק מצומצם ומותאם יותר, אך תוכן ערכי ואקטואלי הוא חלק קבוע מן הפעילות השבועית.

ב"חמש אצבעות" נבנתה לקראת הבחירות תוכנית שמשתלבת בתוך התוכנית הקיימת. החניכים עורכים אימון ספורט, כרגיל, ולאחר מכן יושבים לשיחה על סוגיה אקטואלית. לפעמים הם מקבלים מראש פודקאסט, כתבה או פוסט, ולפעמים נקודת המוצא היא אמירה ציבורית או אירוע אקטואלי. אולארצ'יק מדגיש שהשאיפה איננה לגמור את הדיון בתשובה אחת נכונה. העניין החשוב מבחינתו הוא עצם העלאת השאלות: "יש לכם דעה על הנושא? חשבתם עליו?" לדבריו, ברגע שהחניכות והחניכים מתחילים לקרוא, לשאול זה את זה ולהמשיך לדבר על הנושא גם אחרי המפגש, הושג חלק גדול מן המטרה.

"השומר הצעיר" מקיים, לצד פעולות לימוד, גם כנסים, יום פוליטי בקורס המד"צים ופעילות ציבורית. טוהר מדגיש שהפוליטיקה איננה תוספת לתוכנית אלא חלק מתפיסת העולם החינוכית. לקראת הבחירות ההשקעה הזאת מתעצמת. גם כאן הבחירות הופכות את החינוך הרעיוני למשהו שלא נשאר ברמת הדיון המופשט.

לא אירוע שיא

המסקנה המעניינת שעולה מארבע השיחות היא שהבחירות אינן נתפסות כאירוע שיא בודד וחיצוני, שהתנועות והארגונים צריכים להידרש אליו בנפרד. להפך: הן נתפסות כמאורע שארוג בתוך העשייה החינוכית ומעצים אותה. טוהר מגדיר אותן "סוג של מגבר" לתהליכים עמוקים וארוכים יותר; גרוס אינו רואה צורך בתוכנית בחירות נפרדת משום שהשאלות על הנהגה, אחריות, ערכים ולימוד ממילא נמצאות במרכז; ב"אחריי!" תקופת הבחירות היא זמן להגביר את המעורבות הפוליטית והאקטואלית תוך שמירה על ממלכתיות וייצוג; וב"חמש אצבעות" התוכנית המיוחדת לבחירות משתלבת במפורש בתוך תוכנית האימונים והתוכנית החינוכית הקיימת.

במובן הזה, הסוגיה המעניינת ביותר אינה רשימת הפעולות שכל ארגון מתכנן ליום הבחירות או לשבוע שלפניו. הסוגיה המעניינת היא התשתית שהפעולות האלה נשענות עליה: האם החניכים מורגלים לשאול שאלות? האם הם חוו את התחושה ששומעים אותם? שרואים אותם? שהקול שלהם משנה משהו? האם באמת פגשו דעות שונות משלהם? האם הם יודעים לזהות אינטרסים ומסרים תקשורתיים? האם יש להם מרחב שבו מותר להתווכח בלי שהוויכוח מפרק את הקבוצה? והאם המבוגרים שמלווים אותם יודעים להחזיק את המרחב הזה?

אולי משום כך, בעיני ארבעת המרואיינים, מערכת בחירות איננה שיעור חד-פעמי באזרחות, אלא היא רגע שבו השאלות שהתנועות מבקשות ממילא להציב בפני בני הנוער – מי אני בתוך החברה הזאת, במה אני מאמין, על מה אני מוכן לקחת אחריות, איך אני חיה עם מי שחושב אחרת ממני, ומה בכוחי לשנות – נעשות פתאום חדות ומעשיות מאוד. אם החינוך לאזרחות פעילה מתחיל בקלפי, זה מאוחר מדי. 

קראו תכנים נוספים בנושא:

הצצה לפעולות, ליוזמות ולהתערבויות המבקשות להשפיע ולקדם שינוי. כתבות ושיחות עם בוגרות ובוגרים על שלל האופנים שבהם מתגבשת תפיסת עולמם והופכת למציאות.

נעמי מנדל לוי

 

עזרא: תנועת הנוער התורנית־לאומית הראשונה בישראל. מעמידה במרכז חזון של "תורה עם דרך ארץ" לצד אחריות למדינת ישראל ולעולם המעשה. התנועה מדגישה חינוך ברף תורני וערכי גבוה, ורואה בעשייה ובהובלה דרך מרכזית להגשמת החזון הזה.

השומר הצעיר: תנועת הנוער הציונית הראשונה בעולם, הפועלת על בסיס העיקרון של "נוער מחנך נוער" ומצמיחה מנהיגות אישית וקבוצתית. ערכי הליבה שמציגה התנועה הם ציונות, סוציאליזם, אחוות עמים ופמיניזם, לצד חתירה לחברה צודקת, דמוקרטית ושוויונית.

אחריי! ארגון הפועל עם בני ובנות נוער וצעירים מכל חלקי החברה הישראלית, ומנסח את ליבת העשייה שלו בשלוש מילים: "מסוגלות, שייכות, אחריות". פעילות הארגון כוללת הכנה לשירות משמעותי, מנהיגות, חינוך טכנולוגי, מכינות ושנת שירות, וכן מסגרות ייעודיות בחברה החרדית והערבית.

חמש אצבעות: תנועה חינוכית־חברתית לפיתוח הדור הבא, המשלבת אימונים גופניים, חינוך ערכי, קבוצה וחוויות מאתגרות. התנועה מדגישה יוזמה, אחריות, חוסן, עבודת צוות ומנהיגות, מתוך שאיפה שצעירים לא יעמדו מן הצד אלא יפעלו כדי להשפיע על המציאות.

23.10.26

הצצה לפעולות, ליוזמות ולהתערבויות המבקשות להשפיע ולקדם שינוי. כתבות ושיחות עם בוגרות ובוגרים על שלל האופנים שבהם מתגבשת תפיסת עולמם והופכת למציאות.

פעולה פוליטית

איך מחנכים בני נוער לנקוט עמדה בלי לומר להם באיזה צד לעמוד? ארבעה מנהיגים של תנועות וארגוני נוער, המייצגים תפיסות עולם שונות, מדברים על פוליטיקה בלי מפלגתיות, על היכולת להתווכח בלי להתפרק ועל האתגר לגדל דור שמאמין בכוחו להשפיע על המציאות – הרבה לפני שהוא מגיע לקלפי