תארי את התפקיד החדש שאת מתחילה השנה.
"השנה אני מתחילה לנהל את חטיבת הנעורים באורט שרת נוף הגליל, בית הספר שבו צמחתי כאשת חינוך. לאחר שנה של מסע בתכנית מנדל למנהיגות חברתית במנדל צפון, אני שבה אליו כדי להוביל את התחדשותו החינוכית והקהילתית.
לאורך המסע השנה התחדדה בי ההבנה שמנהלת בית ספר היא בראש ובראשונה מנהיגה חינוכית. בתהליך למידה ורפלקציה בתכנית, שכלל עשרות ראיונות עם מנהלים מרקעים ומתפיסות עולם שונות שהצליחו לחולל שינוי משמעותי, חזרה תובנה משותפת: מנהיג חינוכי אינו נבחן רק בארגז הכלים הניהולי שלו, אלא בעיקר בזהות שממנה הוא פועל. מנהל יכול לשלוט היטב בתקציב, בפדגוגיה, בהערכת עובדים וניהול מערכות, אך הדילמות המורכבות באמת מתעוררות דווקא כאשר ערכים חינוכיים ראויים מתנגשים זה בזה. ברגעים כאלה עליו להכריע מה חשוב יותר, איזה ערך גובר ובאילו מקרים נכון דווקא לאזן ביניהם. זו כבר אינה רק סוגיה ניהולית, אלא הכרעה ערכית ומוסרית. לכן, בצמתי הכרעה משמעותיים מה שמכוון את המנהיג הוא המצפן הערכי שלו: הבהירות באשר לערכים שלאורם הוא פועל, לצד היושרה והאומץ לשאת באחריות לבחירותיו.
כיום אני רואה את בית הספר כזירה מרובת שחקנים: תלמידים, אנשי צוות, הורים, הרשות המקומית, משרד החינוך, ארגוני החברה האזרחית והקהילה. תפקידה של המנהלת הוא לזהות את נקודות החיבור ביניהם, לרתום אנשים, לבנות אמון, לגייס משאבים וליצור שותפויות למען הטוב המשותף".
למה רצית את התפקיד הזה?
"כמי שנולדה וגדלה בנוף הגליל, בחרתי כבר בתחילת דרכי המקצועית להשקיע את העשייה החינוכית שלי בעיר שבה גדלתי. במשך 13 שנים מילאתי בבית הספר מגוון תפקידי הוראה, חינוך והובלה, ובו התעצבה תפיסתי החינוכית. העבודה עם תלמידים מרקעים מגוונים, ובמיוחד בכיתות שח"ר, לימדה אותי שגם מי שגדל באותה עיר אינו בהכרח מכיר באמת את האנשים שחיים בה. ככל שהכרתי את תלמידיי, את משפחותיהם ואת סיפוריהם, השתנה גם המבט שלי על העיר ועל תפקידה של מערכת החינוך, והעמיקה בי המחויבות לפעול לצמצום פערים חברתיים ולקידום מוביליות חברתית באמצעות החינוך הפורמלי.
לאחר טלטלת השבעה באוקטובר חשתי צורך עמוק להרחיב את מעגלי העשייה וההשפעה שלי, והאמנתי שלשם כך עליי לצאת מגבולות בית הספר והחינוך הפורמלי. השנה שלמדתי במנדל אפשרה לי לעצור, להתבונן פנימה, לערער על הנחות יסוד ולשאול מחדש היכן אוכל לממש את מעשה המנהיגות שאליו אני שואפת.
לקראת סיום השנה הרגשתי קריאת כיוון פנימית לחזור הביתה. זו לא הייתה חזרה מעגלית אלא תנועה ספירלית: חזרה לאותו מקום מתוך קומה חדשה של ניסיון, מודעות ובשלות. הבנתי את מוטת ההשפעה העצומה שיש לניהול בית ספר על חייהם של ילדים ובני נוער, אנשי צוות, משפחות וקהילה שלמה. הבחירה לשוב לנוף הגליל, לפריפריה ולנוער בסיכון נבעה מהקשבה ללב והיתה בחירה ערכית. התהליך שעברתי בעצמי השנה היה שיקוף להבנה שמתוך חיבור לזהות, למקום ולקהילה צומחות שייכות, אחריות ויכולת לפעול ולחולל שינוי".
מהם האתגרים שמצפים לך?
"במסגרת החקר האישי שלי במנדל שאלתי האם מנהל בית ספר ציבורי בפריפריה יכול להיות מנהיג של שינוי או שהוא בעיקר מנהל של הישרדות. למדתי שאחד החסמים המרכזיים הוא הריכוזיות הגבוהה של מערכת החינוך, שיוצרת פער מובנה בין האחריות הרחבה המוטלת על מנהלים לבין הסמכות והגמישות הניהולית העומדות לרשותם. אתגר מרכזי נוסף הוא היכולת לגייס, להצמיח ולשמר אנשי חינוך מצוינים בתוך מציאות של מחסור ושחיקה.
בתוך מציאות המשתנה בקצב מואץ, ובפרט עם כניסתה של הבינה המלאכותית לחיינו, אני רואה בתפקידי גם אחריות לתווך בין דרישות המערכת לבין צורכי התלמידים והמציאות המתהווה. נוכח הקיטוב החברתי, האיומים הביטחוניים ואי־הוודאות, השאלה שמעסיקה אותי היא כיצד הופכים את בית הספר לזירת למידה חיה ותוססת, החורגת מעבר לרכישת ידע אקדמי ומאפשרת גם התפתחות רגשית וחברתית, בניית חוסן ופיתוח תחושת פעלתנות. כלומר, ההבנה של התלמיד שיש לו יכולת להשפיע על חייו ועל המציאות שבה הוא פועל. בנוסף, הגיוון התרבותי, הלאומי והחברתי המאפיין את התלמידים והצוות, הוא הזדמנות אדירה לקידום חיים משותפים, ערך שחשוב לי במיוחד. האתגר הוא לעשות זאת מבלי לטשטש את הזהות הייחודית של כל קבוצה ושל כל אדם. אני מאמינה שפתיחות אמיתית לזהותו של האחר אינה מחייבת ויתור על הזהות שלי; להפך, דווקא מתוך חיבור עמוק לזהות, לסיפור ולשורשים שלי, אפשר לפגוש את האחר בסקרנות, בכבוד ובפתיחות. האתגר הוא להפוך את המגוון שכבר קיים בבית הספר ממאפיין דמוגרפי להזדמנות חינוכית של ממש.
אני נכנסת לתפקיד מתוך הבנה שהמתח בין חזון למציאות לא ייעלם. האתגר יהיה לפעול בתוכו: לא לוותר על השאיפה לשינוי, ובה בעת להכיר במגבלות המערכת ולמצוא בתוכה מרחבי פעולה והשפעה".
האם יש לך כיוונים להתמודדות עם האתגרים האלה?
"השנה למדתי על 'כלכלת האובדנים' שמלווה מנהיגות. המנהלים איתם שוחחתי גילו אומץ לקבל גם החלטות לא פופולריות, ובנו שותפויות מתוך חשיבה אסטרטגית ארוכת טווח. אחד השיעורים המשמעותיים שקיבלתי במנדל הוא שמנהיגות אינה מתחילה במתן תשובות, אלא ביכולת לשאול שאלה כנה ולהקשיב באמת. לכן השנה הראשונה תוקדש במידה רבה ללמידת השטח ולהקשבה עמוקה לתלמידים, לצוות, להורים ולקהילה.
למדתי גם שלא כל מתח צריך להיפתר מיד. לעיתים דווקא השהייה במרחב שבין ודאות לספק ובין נקודות מבט שונות מאפשרת להבין טוב יותר ולפעול באופן מדויק יותר. אשתדל לקבל החלטות מתוך שילוב בין נתונים לבין היכרות עמוקה עם האנשים שמאחוריהם. אני גם מבינה שמנהיגות אינה מסע בודד, ולכן אמשיך להיעזר בליווי מקצועי ובמרחבים של חשיבה, התייעצות ועיבוד".
מהי בשבילך התחלה חדשה?
"התחלה חדשה היא עבורי מרחב ביניים בין הניסיון והעבר המקצועי לבין העתיד שאנחנו מבקשים ליצור. דווקא בתקופת ההתהוות גלום בעיניי פוטנציאל גדול לחלום, לשאוף ולדמיין, רגע לפני שהמציאות מתחילה לקרקע אותנו בדרכיה שלה. יש בהתחלה משהו מן ה'גם וגם': חשש ותקווה, זהירות ומעוף, אי־ודאות וסקרנות. היא דורשת הקשבה, התבוננות ולמידה, ובו בזמן גם תשוקה ואומץ לפעול. אני מבקשת לא למהר לצאת ממרחב הביניים הזה, אלא להשתמש בו כדי לדייק את הדרך".
איזו מטרה את מציבה לעצמך לשנה הראשונה?
"המטרה שלי בשנה הראשונה היא להניח יסודות לשינוי ארוך טווח. אני מבינה שהדרך לשם מתחילה ביצירת אמון. לכן אבקש לבסס בקרב אנשי הצוות תחושה שהם נראים, נשמעים ומשמעותיים, ומתוכה לחזק את החיבור למשמעות ולחדוות העשייה. במקביל, אני מבקשת להתחיל לבנות יחד עם הצוות תשתית לתהליך תלת־שנתי שבו שייכות, מצוינות, אחריות חברתית ושותפות יהפכו מחזון למעשה יומיומי.
בסופו של דבר, הייתי רוצה שהתלמידים שלנו יחוו את עצמם לא רק כמי שמסתגלים למציאות, אלא כמי שמסוגלים להשפיע עליה ולעצב אותה. בעיניי, שם מתחילה לנבוט מנהיגות".
