נעה לאה כהן

ספרי על עצמך בימי שגרה – איפה את גרה, מה מעשייך ביומיום?

אני חיה בירושלים, אמא לחמישה ב"ה ומנהלת את עמותת "גלריית המקלט" – גלריה חברתית לאמנות יהודית עכשווית בירושלים, הפועלת בשיתוף פעולה עם הקהילה החרדית המקומית וממוקמת, כפי שנגזר משמה, בתוך מקלט ציבורי. במקביל, אני עוסקת בהוראה בתחום של חינוך יצירתי ובמחקר באמנות יהודית עכשווית (במחקר הנוכחי שלי עוסק במקומה של האמנות החרדית בחו"ל). בשגרה אני עסוקה בתשתית האפורה של עולם התרבות הצבעוני: ניהול עמותה בישראל הוא אתגר סיזיפי שגובה מחיר כבד יותר מכתיבת דוקטורט. אני יודעת כי עשיתי את שניהם במקביל. זו עבודה שדורשת התמדה מול בירוקרטיה וחוסר ודאות מאתגר. מעבר לניהול, השליחות שלי היא להפיח אמון באומנים שאיבדו את האמון בעצמם, ולעסוק בחינוך ציבור מהיסוד – לבנות שפה אמנותית בקהילה שלא מכירה בה, לאפשר ליוזמות מהשטח לפרוח. זה חשוב וקשה במיוחד בקרב חברה שמתאפיינת במעמד סוציו-אקונומי נמוך. כשאני חוזרת הביתה למשפחה, אני מביאה איתי לא רק את העייפות והבדידות של הניהול, אלא גם את האמונה שאני בונה עבורה עולם שבו המילים 'תרבות חרדית' הן לא סתירה, אלא גאווה.

ספרי על עצמך בימי מלחמה – מה התפקיד שלך, מי הם קהלי היעד, מהם אזורי הפעילות?

שבעה באוקטובר שינה את התוכניות שלנו מהיסוד. יזמנו תוכניות שנועדו לתת מענה מיידי – מסדנאות הפוגה ללא עלות למי שרצו קצת לנשום, ועד מרחבי יצירה לנשים ממשפחות מפונות שהגיעו לירושלים ולא היה להן איפה ליצור. במקביל, התחלנו לחשוב על תערוכות שמדברות את המציאות ומייצרות נרטיב חדש, תוך כדי תנועה. כאלו היו תערוכת שבר וריפוי וגם תערוכת פסיפס מיחזור וקיימות על שנערכה על קירות הפסאדות, ליד ציר הרכבת הקלה שהשתתפו בו מעל 300 אנשים. יוזמה נוספת היא כתב העת קול.שירה.מלחמה שנתן במה לקול הנשי החרדי והדתי שביקש להגיב למצב, למרות כל הסטריאוטיפים.

שתפי, עם אלו אתגרים מרכזיים את מתמודדת בימים האלה?

האתגרים הם כמעט בלתי אפשריים. מצד אחד, החזון להקים את המוזיאון החרדי הראשון יחד עם אגף נוער בעיריית ירושלים, ולראות תלמידים ומשפחות שנהנים מתערוכות קומיקס מקצועיות סדנאות וחדרי מיחזור. מצד שני, המציאות בשטח בועטת: ה"גלריה" ממוקמת בתוך מקלט ציבורי, שמשמש את השכונה בימים האלו, והיא סובלת מוונדליזם קשה ופגיעה ברכוש. בתוך כל זה, ישנו הממד האנושי המורכב – כשעובדת זרה מסרי לנקה מוצאת מחסה במקלט ציבורי שפתוח לקהל, הלב לא מאפשר להוציא אותה לרחוב בזמן מלחמה. המצב הזה יוצר חיכוך בלתי נתפס מול השאיפה לנהל מוסד תרבותי מקצועי בכבוד והצורך להתמקד כעת בלספר את הסיפור שלנו לקהל הרחב כדי שנוכל לשרוד גם אחרי המלחמה.

בעקבות התקופה הזו, מה את מבינה על מנהיגות?

היכולת להמשיך דווקא כשהמציאות סיזיפית ומתישה, ולהבין שהתפקיד הוא להרגיש את השטח להיות קשובים ולתת לו ביטוי. לפנות לאנשים שפגשת כל החיים ועשית איתם שיתופים ועכשיו צריך את העזרה שלהם כדי שאפשר יהיה להמשיך לעזור גם הלאה. לחלום על החזון ולא לוותר עליו, גם כשאנחנו מתחת לאדמה ומושעים מפעילות בגלל המצב. מנהיגות היא להחזיק את המטרה הגדולה מול העיניים להכין לה תשתית ולראות בחזון את היום שאחרי.

לסיום, שתפי במחשבה/תובנה מעוררת תקווה.

המצוקה של "גלריית המקלט" כיום היא קריאה לשותפות – כדי לאפשר לפריפריה החברתית לקבל קול, מקום ונראות, להמשיך להיות הבית של האמנות החרדית על המגוון העשיר שבתוכה ויחד עם זאת להוות גשר בין מגזרים. התקווה הגדולה היא שהקול הייחודי שלנו לא יישאר רק בתוך ה'אנדרגראונד' של המקלט; הגיע הזמן שהאמנות החרדית תצא אל המרחב הציבורי הכללי, לא כצופה מהצד, אלא כשותפה מלאה ומשמעותית בעיצוב התרבות והרוח של החברה הישראלית כולה. אנחנו פתוחים לכל רעיון שיגיע איך אפשר להמשיך לקיים את "גלריית המקלט" גם בימים הקשים האלו.

הם הבינו מי הכי זקוקים כרגע לעזרה – למזון, לתרופות, לאוזן קשבת – מיפו בזריזות את הסביבה, את השחקנים הרלוונטיים, את המשאבים העומדים לרשותם, ויצאו לעשות מעשה. שמונה בוגרים ובוגרות שגם שגרת חייהם האישית והמקצועית נשמטה עם "שאגת הארי" חושפים טפח משגרת ימי המלחמה שלהם.

נעה לאה כהן

ד"ר נעה לאה כהן היא חוקרת אמנות, אוצרת ומרצה המתמחה באמנות יהודית עכשווית ואמנות חרדית. מנהלת את גלריית 'המקלט' לאמנות בשכונת מקור ברוך בירושלים. בוגרת תוכנית מנדל למנהיגות בקהילה החרדית

22.03.26

הם הבינו מי הכי זקוקים כרגע לעזרה – למזון, לתרופות, לאוזן קשבת – מיפו בזריזות את הסביבה, את השחקנים הרלוונטיים, את המשאבים העומדים לרשותם, ויצאו לעשות מעשה. שמונה בוגרים ובוגרות שגם שגרת חייהם האישית והמקצועית נשמטה עם "שאגת הארי" חושפים טפח משגרת ימי המלחמה שלהם.

נעה לאה כהן