ברא את עצמך: המלצת קריאה על סארטר

אינני פילוסוף, ועם הגותו של סארטר היכרותי שטחית בלבד. יתרה מכך, את הרעיון שסביבו אבקש לכונן חיבור זה, קרי היות האדם בורא עצמו מתוך ועל-ידי בחירותיו, בוודאי אפשר היה למצוא, ואולי בצורות פוריות יותר, אצל הוגים אחרים כמו ניטשה או הנרי ג׳יימס. ואמנם, הסקרנות שמעורר בי רעיון הבריאה העצמית בהקשר החינוכי נבטה אצלי דווקא דרך מילותיה של המשוררת יונה וולך בשירה ״החיים שיש לך״.[1] ברא את עצמך, מצווה וולך, ושולחת את הקורא למסע מתמשך של בנייה ותיקון של יצירת העולם הטוב ביותר, היחיד שיוכל לברוא.

בפנייה לחיבור האקזיסטנציאליזם הוא הומניזם אני מבקש להשתמש בטקסט שבו סארטר מאפיין את עיקרי התפיסה האקזיסטנציאליסטית שלו ועומד על זיקתה להומניזם על-מנת לעיין בסדרה של שאלות המנחות את עבודתי החינוכית כראש תוכנית במכללה להכשרת מורות ומורים למערכת החינוך הממלכתית. השאלה המרכזית שאניח כאן היא באשר לגבולות שבתוכם אדם בונה עולמו, קווי המתאר שבתוכם מתקיימות הבחירות שלו, אשר בתהליך מתמיד ומתמשך של פירוק ובנייה, מכוננות אותו כיצור חופשי ואוטונומי.

Sartre 1967 crop
צילום: CC BY 3.0 /69061470@N05 – https://www.flickr.com/photos
/government_press_office

האקזיסטנציאליזם הוא הומניזם פורסם ב-1946 על-בסיס הרצאה שנשא סארטר זמן קצר קודם לכן ב-Club Maintenant, מועדון פריזאי שולי עד לאותה עת וחריג בנוף המועדונים האינטלקטואליים של העיר, בכך שכיוון להפקת אירועים בעלי פרופיל ציבורי גבוה בצרפת של אחרי המלחמה. במובן זה, הופעתו של סארטר הצליחה מעל המצופה. הרצאתו באותו הערב שינתה את מעמדו של המקום והקנתה לו מוניטין בינלאומיים, שכן אז נחשף לראשונה הקהל הרחב לעיקרי הפילוסופיה הסארטריאנית ובעיקר לתפיסתו את האקזיסטנציאליזם וזיקתו להומניזם.[2] כך, למשל, בהרצאה הציב סארטר כאקסיומה את הטענה שהקיום האנושי קודם למהות וכי אין לאדם מה שנותן לו תוקף, זהות או משמעות קודם לקיומו ולתחילת פעולתו בעולם. האדם, טען, ״הולך ונעשה״.[3] בנוסף, משום שאין גורם חיצוני המעניק לאדם תוקף, מאפיין סארטר את קיומו של האדם כמי שננטש והושלך. מושגי ההינטשות וההשלך משלימים את התנועה שבה נתון האדם המוטל אל העתיד ונידון לעשיה מכוננת ללא כל סמכות חיצונית לו או קודמת לו שיכולה להדריכו.

״כאשר אנחנו מדברים על הינטשות״, כתב, ״ברצוננו לומר בפשטות שאלוהים אינו קיים ושיש להסיק מכך את כל המסקנות המתבקשות.״ המסקנות המתבקשות, למי שמבקש לשמור על יושרה אינטלקטואלית, הן שאין מערכת א-פריורית של ערכים – גם לא ערכים הומניסטיים – שעשויה להנחות אותנו; זה המחיר של הכרה באי-קיום האלוהים ואסור להתחמק מתשלום המחיר:

"האקזיסטנציאליזם מתנגד בחריפות לסוג מסוים של מוסר חילוני המבקש לבטל את אלוהים מבלי לשלם על כך דבר. כאשר בסביבות שנת 1880 ניסו כמה פרופסורים צרפתים לכונן מוסר חילוני, הם אמרו משהו מעין זה: אלוהים הוא השערה מיותרת ויקרה. הבה נבטל אותה. אך יחד עם זאת, כדי שיתקיימו מוסר, חברה ועולם מתוקן, עלינו להתייחס בכובד ראש לכמה ערכים ולהניח שהם קיימים אפריורי. צריך שתהיה חובה אפריורית להיות הגונים, לא לשקר, לא להכות את נשותינו, להוליד ילדים, וכיוצא בזה. הבה נעמול מעט ונראה שערכים אלה קיימים בכל זאת, חקוקים בשמי התבונה, אף על פי שאלוהים אינו קיים."[4]

013760251 173737906328687

סארטר מתנגד לבריחה למקלט ערכי זה וטוען שההינטשות היא מוחלטת, היינו שאין דבר – גם ערכים אוניברסליים חיוביים לכאורה או הומניסטיים – הקודם לקיום האנושי ויכול להדריך את האדם הנטוש המושלך לעתיד.

במציאות כזאת, האדם נידון לחופש שבמסגרתו ״הוא נאלץ להמציא את חוקו בעצמו״ על-ידי בחירה שוב ושוב בתוך מציאות נתונה. האדם, כותב סארטר, ״אינו עשוי מראש, אלא נעשה בבוחרו במוסר שלו, וכורח הנסיבות אינו מאפשר לו שלא לבחור במוסר כלשהו.״[5] הבחירה, ההכרעה בין אפשרויות היא פעולה יסודית של האדם ומקור זהותו המשתנה תדיר בעולם שככל שהוא אנושי הוא תמיד נתון בבנייה. 

על יסוד הנחות מוצא אלו בונה סארטר את ההומניזם האקזיסטנציאליסטי. ״זהו הומניזם״, הוא כותב, ״מכיוון שאנו מזכירים לאדם שאין מחוקק אחר מלבדו, ושמתוך ההינטשות עליו לבחור את עצמו.״[6]

לעמוד הספר באתר הוצאת כרמל
לקריאת הספר בספריית קרן מנדל



[1] יונה וולך, החיים שיש לך, מתוך: תת הכרה נפתחת כמו מניפה (תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1992)
[2] Ralph B.Gehring, “Jean Paul Sartre.” Philippine Studies, vol. 8, no. 1, 1960, p. 82.
[3] ז׳אן-פול סארטר, האקזיסטנציאליזם הוא הומניזם (ירושלים: כרמל, 2014), עמ׳ 37
[4] שם, עמ׳ 18
[5] שם, עמ׳ 37
[6] שם, עמ׳ 44.

נמרוד טל

ד״ר נמרוד טל עומד בראש תכנית רום למצויינים ולמצויינות בהוראה במכללת סמינר הקיבוצים. ד״ר טל הוא מרצה בכיר החוקר ומלמד בנושאים של היסטוריה אמריקנית, חינוך היסטורי והוראת היסטוריה וחבר סגל בחוג להיסטוריה. ביחד עם פרופ׳ אייל נווה, הקים את המכון הישראלי לחינוך היסטורי בסמינר הקיבוצים ועמד בראשו עד 2023. בוגר תכנית מנדל למנהיגות באקדמיה בהכשרה להוראה.

28.09.25

ברא את עצמך: המלצת קריאה על סארטר