במה את עסוקה בימים אלה?
בימים אלו אני עסוקה במתן מענה לקורבנות סחר הנכנסות לישראל דרך שדה התעופה נתב"ג. לישראל מגיעות בתקופה זו נשים נסחרות בעיקר מאוקראינה ורוסיה (אך לא רק), ככל הנראה משום שמצב המלחמה מעצים את המצוקה. הנשים מגיעות לכאן תחת הבטחות שונות לכסף מהיר וקל, מה שבפועל אף פעם לא נכון.
הצלחנו להעמיד נציגה שלנו בשדה התעופה שתסייע למשטרת הגבולות בתשאול הנשים ובעיקר תפתח בפניהן אפשרויות סיוע בארץ. לצערי, זו משימה לא פשוטה כי אותן נשים מגיעות מרקעים פגועים ואין להן אמון בממסד ובמי שמציע עזרה.
העובדת הסוציאלית שלנו המוצבת בשדה התעופה משתפת על שיחות קשות ועצובות ועל התלבטות הנשים באם לקבל עזרה או לחזור למדינת המוצא רק כדי להמשיך למדינה אחרת. לצערי מדובר בניצול קורע לב ורובן מבקשות לחזור.
כיצד היית מתארת את האתגר המרכזי שעומד בפנייך?
החוק של איסור צריכת זנות מתשע"ט 2019 עומד לפקוע בעוד שנתיים (מדובר בחוק הוראת השעה בלבד), ואני מאוד חוששת שלא יחודש. האתגר שלי הוא להביא למודעות הציבור את נזקי הזנות, לשתף ולספר ככל האפשר בעדויות הקשות שאני חשופה להן. ב"לא עומדות מנגד" נעזרים כיום מעל 2000 בני אדם, גברים ונשים המעורבים בזנות מכל שכבות האוכלוסייה. המשותף לכולם היא הטראומה הקיצונית שהם והן חוות ללא יוצא מן הכלל. לדאבון הלב, יש רבים שמבלבלים את המוח על בחירה בזנות, ולצערי הם לא באמת יודעים על מה הם מדברים.
ובמילותיה של י', שורדת זנות בת 35:
"אתם מכירים אותי לכאורה, אני הבת של השכן, מעולם לא השתמשתי בסמים, הייתי ילדה שקטה ולמופת. עשיתי שירות צבאי מלא. יחד עם כל הדברים האלו, גם הייתי ילדה שעברה רצף מתמשך של פגיעה מינית, שכאילו היא שם כדי להכין אותי להיות "זונה טובה". הרי לא קמתי בבוקר ואמרתי שאני רוצה להיות 'זונה טובה', הרי לא קמתי בבוקר ואמרתי שאני רוצה להיות זונה כשאהיה גדולה, אבל לא היה לי שום סיכוי אחר, כשבגיל צעיר למדתי שכדי לקבל חום, תשומת לב ואהבה שהייתי זקוקה להם כל כך, אני צריכה לתת את הגוף שלי."
איזה טקסט מעורר השראה מלווה אותך ביומיום?
"אסור לך לחשוב שאת כל כך עייפה, צאי לטיול לאור זריחה…" שירו של אביתר בנאי. יש לו משמעות פרטית עבורי ועבור הבן הקטן שלי, והוא מעניק לי כוח. אני מזמזמת אותו הרבה והוא משמח את לבי.
עם מי (חי או מת) היית רוצה לנהל פגישה בארבע עיניים?
באמת שהייתי רוצה להיפגש עם אנדריאה דבורקין, הוגה פמיניסטית חשובה ואישה בזנות בעברה. דבורקין היתה מהחלוצות שכתבו ללא מורא בשנות ה-70 וה-80 של המאה העשרים על נזקי הזנות, והעזו לחשוף את המיתוסים הקשורים בתעשיית המין והפורנוגרפיה, לתת הסבר פסיכולוגי וסוציולוגי לתופעה ולהוקיע אותה. היום כשאני מתבטאת בנושא בתקשורת וזוכה לתגובות שנאה אבל גם מקבלת אהדה, אני מדמיינת שדבורקין "חטפה" הרבה יותר. הייתי רוצה לדבר איתה על זה, ואולי לקבל ממנה כמה טיפים להתמודדות מוצלחת או איך לחיות בשלום עם מה שהיא מגדירה בתרגום חופשי: "אני פמיניסטית רדיקלית ולא מהסוג הכייפי".
ממי הכי היית רוצה לזכות לביקור בעבודה?
אני מזמינה את כל מי שנמצא בעמדת השפעה תקציבית (פקידי אוצר/רווחה) שפעם אחת יהיו לצידי יום שלם ויבינו את הפניות והמקרים המגיעים לפתחנו. אני מניחה שכל התמונה הייתה משתנה.
באיזו שפה היית רוצה לדבר שוטף?
באיטלקית – היש רומנטי מזה?!
מה מדיר שינה מעיניך?
תקציב הארגון (לעזאזל איך מגייסים כל כך הרבה כסף) וטוקבקים (כמה הם נבזיים).
מה בעיניך הדבר הטוב שאנחנו מורישים לדור הבא?
בגדול ובהכללה, הדור הבא הרבה יותר מוסרי וטוב מאיתנו, אני מקווה בעיקר שלא נקלקל אותו.
אני מגלה שהדור הצעיר מתנדב יותר, פחות סקסיסטי, רגיש יותר למגוון מגדרי , להגדרות של א.נשים את עצמםן. מניחה שבין השאר ניכרת בבני הנוער שגדלים כאן כבר השפעת מי טו.
איזה ספר מעניין קראת לאחרונה (והאם הוא היה מנייר או דיגיטלי)?
נייר – "הולכת רחוק" /שריל סטרייד, ספר מסעות מופלא של אישה הנמצאת בתהליך הרס עצמי ומחליטה לצעוד ברגל את שביל הרכס הפסיפי בארה"ב. התמודדות עם שדים פנימיים היא משהו שמעסיק אותי מעצם העבודה המקצועית שלי.
ספרי על מחווה של אהבה או נדיבות שנתקלת בה לאחרונה.
בלא עומדות מנגד יש למעלה מ-3000 שעות התנדבות בחודש, מאות מתנדבות קבועות ואלפי מתנדבות למשימות נקודתיות, כך שמדי יום אני נתקלת במחוות של נדיבות ובטוב לב. אני נוכחת כל הזמן שאני חשופה גם לצד האפל של האנושות וגם לצד המואר שלה.
אפשר להתנדב אצלנו באופן עקיף כמו: לבשל לשורדת אוכל, לאפות עוגה ליום הולדת של מישהי, לדאוג לריהוט לבית וכו' ואפשר להתנדב באופן ישיר, בהתנדבות פרונטלית (קצת יותר קשוח) כמו ללוות שורדת לפרוצדורה רפואית, להיפגש באופן קבוע עם מישהי על מנת להפיג בדידות ועוד ועוד.
הכי משמח אותי ששורדות זנות מתנדבות זו למען זו. הן עצמן משתפות שזו סגירת מעגל עבורן.