השאלון עם רוית גרוסמן דוד

בימים אלו אני עסוקה בהשקת ספר הביכורים שלי 'מקץ שעות' (בהוצאת קתרזיס), שזה אירוע מרגש ומטלטל, ממש כמו לידת תינוק. השגרה שלי עמוסה מאד בהרחבת העשייה סביב הכנתם לאזרחות של חיילי צה"ל המשתחררים. אני בדיוק סוגרת שנה כמפקדת יחידת ההכנה לאזרחות במנהלת 'שער לעתיד' בחטיבת תכנון ומנהל כח אדם. במסגרת התפקיד, אני מפתחת ומוציאה לפועל סדנאות, כנסים ומסעות לחיילים, במטרה להכין אותם ליום שאחרי השירות הצבאי. השחרור מהצבא והחיים שאחריו מצריכים הכנה מנטלית וכן ידע וכלים יישומיים. זה תפקיד שהוא מתנה וזכות גדולה.

אני עסוקה מאד גם בלהיות אמא, רעיה, בת וחברה. אני אמא של אורי (10), אילה (7) ואופיר (1.5), ומנהלת סודוקו של חוגים וחברים לכל אחד מהם. במקביל אני מנהלת את 'למלא את החלל' - מיזם תוכן ופעילות לנשים בחופשת לידה שקטה. המיזם נולד לאחר האובדן האישי שלי, ומטרתו לנרמל את התקופה הלא נורמלית שעוברת אישה לאחר לידה שקטה. 
הספר שלי מתייחס מכיוונים שונים לנושא המורכב והמטלטל של לידה שקטה. הנה שיר מתוכו:

אִי־אֶפְשָׁר לְקַפֵּל לְתוֹךְ מִלָּה
אֶת מַבַּט הָרוֹפְאָה
כְּשֶׁהִיא בִּשְּׂרָה: "אֵין דֹּפֶק",
אֶת יָדֶיהָ הַמְּרַחֲמוֹת שֶׁל הַמְּיַלֶּדֶת
שֶׁחִבְּרָה אֶת הָעֵרוּי
וּבִקְּשָׁה מִמֶּנִּי: "תִּדְחֲפִי, תִּדְחֲפִי",
הַזֵּעָה הַקָּרָה שֶׁנָּטְפָה עַל גּוּפִי,
בְּכִי תִּינוֹקוֹת מֵחֲדָרִים סְמוּכִים
וְהַדְּמָמָה שֶׁהִשְׂתָּרְרָה בַּחֶדֶר שֶׁלָּנוּ,
שְׁתִיקַת הַמְּבַקְּרִים הַנְּבוֹכִים,
דִּמְעוֹתַי עַל הַדַּף.

האתגר הוא ללא ספק להצליח לשלב את הכל ולעשות הכי טוב שאני יכולה בכל אחת מזירות העשייה שלי. 

אחד הטקסטים שמעוררים בי הרבה השראה וגם מעניקים לי כוח הוא שירה של עידית ברק (שהיא גם העורכת של הספר שלי) השיר נקרא 'ענף' והוא מתוך ספרה 'להאחז בענף הקרוב'. 

לֹא לִטְבֹּעַ
לְהֵאָחֵז בֶּעָנָף הַקָּרוֹב
לֹא לְהִסָּחֵף בַּנָּהָר
לִבְחֹר הֵיטֵב שֶׁיִּהְיֶה בְּהֶשֵּׂג יָד
שֶׁיַּחֲזִיק אֶת מִשְׁקָל הַנֶּפֶשׁ
לְאֹרֶךְ זְמַן
וּבְשׁוֹךְ סְעָרָה
לְגַלּוֹת שֶׁאַתְּ גֶּזַע

התשובה הראשונה שעלתה לי בראש לנוכח השאלה היתה שאני רוצה לפגוש לשיחה את בן זוגי. לשנינו יש קריירות צבאיות תובעניות ואנחנו מגדלים שלושה ילדים, אז אין לנו מספיק זמן לשיחות עמוקות. אבל מאחר שזה בסך הכול פתיר (בעזרת בייביסיטר, למשל) אבחר בשחקנית רונית אלקבץ ז"ל. היא הייתה אישה מדהימה, מוכשרת ומעוררת השראה. הייתי שמחה להזמין אותה לקפה ולדבר על נשיות, על אמנות ועל יזמות חברתית, ולספר לה שאני חושבת שהיא השחקנית הכי טובה שיש. 

ההורים שלי. הייתי רוצה שהם יראו מה אני עושה, יבינו למה אני לא תמיד זמינה או סבלנית, הייתי רוצה שיציצו עלי ויהיו גאים. 

ערבית.

זה דורש גיליון שלם. המצב במדינה מדיר שינה מעיני, הפערים ההולכים והגדלים בתוכנו, המצב הכלכלי והחוסן שלנו כחברה. במעגל האישי, יש לי המון רעיונות, שאיפות וחלומות, דחוף לי לשנות, ליצור, לגדול ולעוף. דברים טובים אך לעיתים הם מתעוררים דווקא בשעת כיבוי האורות...

כחברה ישראלית אני חושבת שהמבחן המרכזי שלנו היום הוא היכולת לגשר על פערים הפנימיים. אם נעמוד במבחן הזה, זו תהיה מורשת אדירה לדורות הבאים שתחזק את החוסן שלנו ואת מדד האושר שלנו בחיים כאן. אני בטוחה שהדבר הכי חשוב שאפשר לעשות עבור ילדינו ונכדינו הוא להשקיע בחינוך, לעודד אנשים בעלי חזון להיות מורים, וכמו שהפכנו להיות מעצמת הייטק שנושאים אליה עיניים, להיות גם מעצמה של חינוך חדשני ופורץ דרך. 

אני קוראת המון. כל הזמן. ליד המיטה שלי מונחים ספרי שירה ורומאנים, סיימתי בדיוק את הכרך השלישי ברומנים הנפוליטנים של אלנה פרנטה ומתחילה את הרביעי והאחרון בסדרת הספרים המופלאה והמטלטלת הזאת. אני קוראת גם בדיגיטל וגם ספרים מנייר, שתי הפלטפורמות נוחות וטובות לי. באפליקציית 'עברית' סיימתי עכשיו את 'כשרון דיבור' של שרי שביט. לפעמים אני אפילו מנצלת את הפקקים ומאזינה לספרים קוליים. כל הדרכים כשרות לצריכת ספרות טובה. 

בעלי, טל, מביא לי קפה למיטה בבקרים, כשהוא רואה שאני מתקשה לגרד את עצמי מהמיטה. בעיני המעשים הקטנים הם תמיד בעלי ערך גדול. למזלי, אני כמעט כל יום נחשפת למחוות גדולות, כל בתי העסק שמתנדבים במיזם שלי 'למלא את החלל' ופותחים את ליבם לטובת נשים שחוו אובדן הריון ולידה שקטה הם נדיבים ומרגשים אותי מאד.