השאלון עם תקוה עובדיה

בלהמציא את עצמי מישן... כן, כן. לא מחדש אלא מישן. ומדוע? בעבר, בצעירותי, בעולם שלא היה כפר גלובלי הצלחתי להגות רעיונות חדשניים וליישמם בתחומי עיסוקי, ולהביא ברכה ושינוי לעצמי לביתי ולתחומי חינוך פרקטיים ופילוסופיים נרחבים. היום, בעולם גלובלי שיש בו המון טוב, המון קבוצות ווטסאפ למחשבה, לעשייה, לתיאומים וארגונים, אני מרגישה שחסרה לי האינקובציה, הכניסה למערה שלי, בה נמצאים הגיגיי מחשבותיי, חרטותיי, והארותיי....יש הרבה רעש חיצוני. ולכן, פעם בשבוע, למשך 26 שעות, אני נמצאת במערה, בשבת קודש, ביום הזה נולדים הרעיונות הגדולים שלי, אבל למעשה הם מהווים רק שביעית מכל הרעיונות שאני מצפה מעצמי לחדש לעצמי.

רשמית, אני עוסקת במחקר והוראה בחינוך מתמטי שבאים לידי ביטוי מעשי בכתיבת מאמרי מחקר ובהכשרת מורים להוראת מתמטיקה. מעשית, אני עסוקה בעיקר בהנגשת המתמטיקה ככלי לפיתוח חשיבה של הפרט, ככלי לפתרון בעיות מתמטיות מדעיות וגם אחרות בחיים וככלי לחיבור בעיות מתמטיות וגם אחרות. כלי שמאפשר לראות את הנולד ולהקדים פתרון לבעיה.

על פי התפיסה שלי, העמקה במתמטיקה הבנתה, כמו גם עיסוק בה באופנים מגוונים – הם גם כלי אנלוגי לעיצוב תפיסת חיים, תפיסת מקצוע, זהות עצמית ועוד. אני משתמשת בסדנאות של פתרון בעיות מתמטיות כדי ללמד אנשים מבוגרים בתפקידי ניהול ומנהיגות לפתור בעיות אחרות שמונחות על שולחנם. אני אוהבת את העיסוק הזה שמקדם גם אותי בהבנת הבעיות הגדולות של המנהלים, ובהעצמת הפתרונות האפשריים. אני משתדלת לפחות פעם בשבוע לפתור בעיה מתמטית שמעולם לא פתרתי. יש לי תמיד אוסף של בעיות כאלה.
התחום הזה של הוראת מתמטיקה פתרון בעיות וחיבור בעיות מסתעף ומתבדר לעיסוקים רבים קרובים כמו פיתוח רעיונות להעלאת רמת המוטיבציה של מורים בפועל לבצע בכיתותיהם פעילויות מגבירות סקרנות מדעית וחשיבה מדעית, לנהל שיעור שמקרב את כל האוכלוסיות לעיסוק במתמטיקה. כך, למשל, אני מנסחת את האתגרים כבעיה מתמטית שיש לפתור ומחפשת אסטרטגיה מתאימה.

אני אוהבת ללמוד מאתרי הפיקוח על הוראת מתמטיקה בעולם, כדי לבחון שיטות ורעיונות להוראת מתמטיקה. לעיתים קרובות אני מגלה שפעילויות מתמטיות שבצעתי בכיתות באמצעות בעיות מתמטיות של מתמטיקאים ידועי שם, בתחילת שנות ה-90 (במאה הקודמת) טרם עידן המרשתת, נמצאות היום בראש רשימת הפעילויות להעלאת המוטיבציה לחקר מתמטי בכיתה. אני נהנית מקריאת מחקר ותיאוריה בתחום, ומפתחת בהדרגה רעיונות פילוסופיים אישים בתחום.

בחיי האישיים, האתגר המרכזי שלי הוא לאזן בין כל העיסוקים, המחשבות, ההשקפות, והרגשות ובין החברות והתרבויות השונות כל כך שבהם אני נמצאת.

לאזן בין חומצת הגרעין של ה-DNA הראשוני התורשתי שלי לזה הדינמי שמתעצב מחדש כל הזמן; לאזן בין הרצון שלי להשפיע לבין התשוקה להיות מושפעת ולומדת ממומחים; לאזן בין מה שמצופה ממני לכתוב למה שאני רוצה לכתוב; לאזן בין מה שמצופה ממני לעשות למה שאני רוצה להביא לעולם; לאזן בין מה שנחשב בעולם כקריירה לבין מה שאני מגדירה כקריירה; לאזן בין מה שאני חושבת שהבנות שלי צריכות לעשות לבין האמונה שהן חופשיות ונבונות לבחור את מה שהן צריכות לעשות; לאזן בין הרצון שלי לפעול מתוך מחשבה עמוקה, לבין מה שנראה למתבונן מהצד כתגובה מהירה.

בתחום העיסוק שלי, האתגר המרכזי בעיני הוא פיתוח וקידום מורים חושבים, מורים חרוצים שכל רגע פנוי שלהם מנותב לפיתוח מומחיות, להרחבת אופקים, להגמשת המחשבה להרחבת הלב להבנת תלמידיהם וליצירתיות בפיתוח מענים בכיתת ההוראה שלהם לכל אירוע שגרתי או מפתיע. במציאות, חלק גדול מהמורים חולמים חלום אחר משלי, והאתגר הוא להפגיש בין החלומות.

אני עסוקה באתגר יום יומי של להתפתח ולהיות דמות של  "חוקרת" הוגה רעיונות שמקדמים את גוף הידע בתחומי וגם "מורה" ואשת מקצוע שדורשת מעצמה יותר ממה שהיא מצפה מהסטודנטים שלה או ממי שנושא ונותן איתי בכל תחום שהוא. 
אתגר נוסף שנמצא כל העת על שולחני, בלבי ובתודעתי נובע ממקומי כחוקרת חרדית בעולם המחקר. אני תוהה כיצד ניתן להגדיל את שיעור הכתיבה המחקרית של חוקרים חרדיים בכל תחום, ואיך לפתח את המשא ומתן האידיאולוגי-מחקרי של חרדיות וחרדים בעולם זה. כמענה קטנטן יזמתי עריכה של ספר מחקרים של חוקרי חינוך חרדים בנושאי מחקר מגוונים.

הרבה טקסטים שמשתנים ומתחלפים עם הזמן והנסיבות. כשיש לי רעיון מבריק, מוטיבציה גבוהה ומעט דרכים ליישמו, אני חושבת על זלדה ועל "מְאוֹד מְאוֹד נָשְׁקָה אוֹתִי הַשֶּׁמֶשׁ וְהִבְטִיחָה נִפְלָאוֹת..." 

כשאני מאוכזבת מבשורה, תוצאה או מאי פתרון בעיה, אני שרה לעצמי: "הלאה! צריך ללכת הלאה, לטפס למעלה, ולא להירתע. הלאה! עוד ללכת הלאה, רק ללכת הלאה, ולא להיכנע".

כשאני מחפשת נתיבות ללבבות, מהדהדים בי דבריו של הרב יונתן זקס על פרשת בשלח: "מגיע רגע שבו שחקנים רציונליים מבינים שרדיפת האינטרס העצמי הפכה להרס עצמי, ולומדים לשתף פעולה"... וגם : "הרוע אינו מת אף פעם, וכמו החירות גם הוא דורש דריכות מתמדת. נצטווינו לזכור, לא למען העבר אלא למען העתיד, ולא לשם נקם אלא להפך: לשם יצירתו של עולם חופשי מנקם ומצורות אחרות של אלימות". 

אבא שלי מדבר אלי בעצות בשפת שלמה המלך: "אם רעב שונאך, האכילהו לחם".

וכשאני בוחרת לעשות מה שלא תכננתי אני שומעת מתוכי את חנה סנש: "קוֹל קָרָא, וְהָלַכְתִּי, הָלַכְתִּי, כִּי קָרָא הַקּוֹל."

מאוד רוצה לפגוש את הפסיכולוג החינוכי ג'ון סטאר, פרופסור בכיר באוניברסיטת הרווארד לשיחה על הוראת מתמטיקה בארבע עיניים. החלום שלי זה מנטורינג ארוך טווח עם מומחה כזה.

מי שבא ברוך הבא, פחות עסוקה בתהודה חיצונית. נראה לי שכל מי שיבואו לעבודתי, אשמח לשוחח אתם על הרעיונות שיעלו.

אנגלית ואם אפשר גם צרפתית וספרדית. 

השינויים לרעה שחלים במערכת החינוך, ובפרט ירידת הדורות של איכות המורים, שפחות דורשים מעצמם להיות אנשי חינוך ומומחים. וכן מצב הפוליטיקה הארצית,  ממש מדירה שינה מעיני, התיקונים שעוד יש לתקן כמעט בכל תחום של חיינו בארץ.

את האמונה שהם חופשיים לחשוב ולפעול ויכולים להשיג כל הישג ולכן עליהם להביא לעולם את מה שלא נולד וגדל אתם בעריסתם.
שאלה שאני אומרת לדור הבא לשאול את עצמו: אם לא הייתי מתחנכ/ת כמו שהתחנכתי עם הסביבה הזו וההורים האלה, מה הייתי חושב.ת? פועל.ת? מחדש.ת?  בעיני זוהי שאלת מצפן ומורשה.

"סיפורה של הפוליטיקה הישראלית" של עמית סגל. לאורך כל הספר "דנתי" איתו על דבריו. בעיני ספר קריאה חובה לכל אזרח בתנאי שקוראים אותו עם ראש פתוח והזמנה לדיון ושיח ולא לעימותים ומלחמת כוחות.

בתיכון של הבת שלי היו אמורים לצאת לשבת מחנה, בשבת שבה אנו אמורים לחגוג שבת שבע ברכות לנישואי אחותה. בתי מאוד התאכזבה להפסיד שבת זו. לשמחתי הרבה, חברותיה לכיתה ניהלו מסע שכנוע אצל המחנכות והמנהל והתאריך השתנה כך שהיא תוכל להצטרף.