בשבחי ההתעלמות הדיגיטלית

"אזרחות דיגיטלית" הוא מושג חדש שצמח בשני העשורים האחרונים ומכוון, בשנים האחרונות, להתנהגות בטוחה ואחראית ברשת. המהפכה התעשייתית הרביעית Industry 4.0 ייסדה חברה דיגיטלית ובה כללים, חוקים, נורמות וכללי אתיקה חדשים. כאזרחים דיגיטליים עלינו להיות מודעים לחובות ולזכויות שלנו בחברה החדשה הזו, ולמידת היותנו פגיעים בתוכה (בריונות רשת, חשיפה לתכנים פוגעניים, מידע שגוי המוצג כ"אמת" ועוד). יתרה מכך, התפוצצות האינפורמציה הופכת את תשומת ליבנו למשאב כלכלי מוגבל בעל ערך גבוה [1] כך שעלינו החובה לאמץ ולחנך את הדור הצעיר להרגלים מנטליים חדשים שיגנו עלינו מתכנים מזיקים, שגויים וזוללי תשומת לב.

הרגלים של אוריינות דיגיטלית וצרכנות מידע ביקורתית חייבים להיות מוטמעים בתהליך החינוכי עוד בגיל הרך ולהפוך למטרה חינוכית עבור מורים בכיתות בית הספר. כלומר, בעוד היכולת להפעיל שיקול דעת ולהבחין בין אינפורמציה נכונה ושקרית הינה חשובה, כדי להגן על "בזבוז" תשומת לבנו, עלינו לאמץ לא פחות את היכולת להתעלם מאינפורמציה באופן מכוון. במחקר חדש קוזירבה ושותפיה (2022) מספקים כמה כלים: הסרת פיתויים מהסביבה הדיגיטלית המיידית (מחיקת אפליקציות ממסך הבית, הגבלת זמן); אימות אמינות המידע על ידי הצלבת מקורות נוספים; ודיווח וחסימה של דיסאינפורמציה והטרדות ברשת. 

להלן תקציר המאמר.

העולם הדיגיטלי של ימינו מונחה על ידי כלים אלגוריתמיים שפעמים רבות מנוהלים מאינטרסים מסחריים או פוליטיים. מטרתם ללכוד ולשמר את תשומת הלב של המשתמשים, לייצר רווחים מנתוני המשתמש ולחזות ולהשפיע על התנהגות עתידית. המרחב הדיגיטלי מכיל יותר מידע מאשר ספריות העולם ביחד, אך חלקים נכבדים ממידע זה מגיעים ממקורות לא מהימנים שאין דרך קונבנציונליות לבדוק את אמינותם. לרוב, מידע מטעה מצליח למשוך את תשומת הלב הקורא, כי הוא מעורר בו  סקרנות, זעם או כעס. ריבוי המידע הכוזב וחשיפה לסוגים שונים של אינפורמציה במרחב הדיגיטלי מחייבת את הקורא לאמץ הרגלים חדשים שיכולים לעזור לו להימנע מתוכן שנועד למשוך את תשומת לבו.

במחקר זה שפורסם בנובמבר האחרון, טוענים החוקרים כי אוריינות דיגיטלית חייבת לכלול את המיומנות להתעלמות ביקורתית. כלומר, בחירה ממה להתעלם, איך להתנגד לאיכות נמוכה ומטעה של מידע והיכן להשקיע את הקשב המוגבל שיש לאדם. זרם המידע הבלתי פוסק הפך למשאב נדיר עבור מפרסמים וספקי תוכן ולכן היכולת החשובה ביותר שיכולה להיות לקורא היא יכולת ההתעלמות. באופן מסורתי, החיפוש אחר ידע היה כרוך בתשומת לב רבה למידע – מציאתו ובחינתו מכמה זוויות וקריאתו מתחילתו ועד סופו כדי להעריך אותו באופן ביקורתי. עם זאת, בעולם הדיגיטלי גישה זו מסתיימת לעתים קרובות בבזבוז אדיר של זמן ואנרגיה. בעידן בו 'תשומת לב' היא בעלת ערך כלכלי רב, על הקורא להצליח לאפיין ולסווג את המידע מולו הוא עומד.

המחקר סוקר שלושה סוגים של אסטרטגיות קוגניטיביות ליישום התעלמות ביקורתית: 'נדנוד עצמי' (self-nudging), שבה הקורא מתעלם מפיתויים על ידי הסרתם מהסביבה הדיגיטלית (הגבלה הזמן במדיה חברתית, מחיקת אפליקציות מסיחות, שינוי צבע המסך לגווני אפור); 'קריאה לרוחב' (lateral reading), שבה בודקים מידע על ידי אימות אמינותו ממקורות אחרים באינטרנט; ו'לא-להאכיל את הטרולים' (do-not-feed-the-trolls), המציעה לא לתגמל גורמים זדוניים בתשומת לב (דיווח וחסימה של דיסאינפורמציה והטרדות ברשת).

המחקר טוען שהאסטרטגיות הללו ליישום התעלמות ביקורתית צריכות להיות חלק מתוכנית האוריינות הדיגיטלית בבית הספר. לימוד מיומנות זו מחייב שינוי פרדיגמה בחשיבה של מחנכים – שימת דגש על מיומנות התלמיד להתעלם מתכנים מסוימים. עידוד תלמידים ומשתמשים מקוונים אחרים לאמץ את שיטת ההתעלמות הביקורתית יכול להעצים אותם ולתת להם את היכולת להגן על עצמם ממלכודות והפרעות המידע של כלכלת הקשב של ימינו. היום נדרשת מאתנו אולי יותר מתמיד קריאה ביקורתית של מידע דיגיטלי,  אבל לא פחות מכך נדרשת "התעלמות ביקורתית" – כלים ושיטות לסנן, להתעלם, להתמקד ולהנמיך את הרעש.

כאן אפשר לקרוא את המקור באנגלית

[1] מ. גודמן. (2021). מהפכת הקשב ע. מלמד. (2017). המהפכה הדיגיטלית והשפעתה על החברה, בתוך: ע. מלמד וא. גולדשטיין, (עורכים) הוראה ולמידה בעידן הדיגיטלי, מכון מופת. תל אביב.